ועושין ספחים בראשי גגות וכו'. בד: שבראש גנות וכו'. ובכי"ע: עושין ספחים שבראשי גגות וכו'. ובכפו"פ פמ"ז (ד"ו תי"ט סע"א): תוספת פרק ג' עושין ספיחין בראשי גנות וכו'. והברייתא קשה מאד. ובדרך שמא ואולי נ"ל להגיה: ועושין טפיחין (או טפחים, עיין להלן) בראשי גגות וכו'. והיינו שעושין טפיחין (כמין כדים) בראשי הגגות וממלאין אותן עפר אעפ"י שהציפורים שמקננין שם (עיין להלן) יביאו זרע לשם ויצמחו. ואעפ"י שאף בגג אסור לזרוע בשביעית,15עיין להלן מעשרות פ"ג ה"ט ובשו"ת הרא"ש כלל ב' סי' ד' ובמקורות שהביא שם. ועיין בבאור הגר"א יו"ד סי' רצ"ד ס"ק כ"ו, אות ס"ג. ועיין לעיל ספ"א ומש"ש. מ"מ אין לחשוש לזריעת הצפורים. ובמשנתנו פ"ט מ"ד: אוכלין על הטפיחין.16במשנה שבירושלמי: הטפחין. ובד' נפולי, ד"ו, כת"י פרמה: הטפחים. ובירושלמי שם (ל"ט רע"א): מתני' דר' יוסי דתני אין אוכלין על הטפחין שבעכו. ר' יוסי אומר אוכלין על הטפחין שבעכו. ובתוספתא (להלן פ"ז שו' 42) בד: אין אוכלין על הספיחין(!) שבעכו וכו' אוכלין על הספיחין(!) שבעכו. ונשתבש שם כמו לפנינו כאן. ולר' יוסי אוכלין עליהם ואעפ"י שהם שמורים על הגג, ואין דרכם של עניים [=החיות.] לעלות לראשי הגגות של בעה"ב. ועיין מ"ש להלן. ומכמה מקומות בתוספתא מוכח שהצפורים היו מקננים בטפיחין. עיין שבת פי"ב (בד פי"ג) ה"ד, פי"ח ה"ד, ביצה פ"א ה"י וברש"י בבבלי שם כ"ד א' וחולין קל"ט ב'.
ומקיימין אותן וכו'. כ"ה בכי"ע. ובד ובכפו"פ הנ"ל (בד"ו): ומקיימין אותו, כלומר, את הטפיח, ואעפ"י שעלו שם ספחים, לא גזרו עליהם, מפני שאינו מצוי.17עיין ירושלמי ב"ב פ"ה ה"א, ט"ו ע"א, ובאהצו"י כלאים, עמ' 19, ובר"מ פ"ד מה' שמיטה ה"ד.
14. ולא משם עבודת הארץ. כלומר, כשממלא את הטפיח עפר, כשהוא עושה אותו בתחילה בראש הגג. ושמא מדברים כאן בטפיח שאינו נקוב, ויש כאן תרתי לטיבותא עציץ שאינו נקוב וגג, ומותר לכתחילה לזרוע שם. והטפיחין שבעכו (עיין מ"ש לעיל) היו נקובין, ולפיכך אוכלין עליהן, אבל הטפיחין שבשאר מקומות לא היו נקובין, ובוודאי שאין אוכלין עליהם, מפני שהגדל בהם אינו זרע הארץ, עיין בירושלמי כלאים ספ"ז, ל"א ע"א.