7. אבנים תושבות שהמחרישה מזעזעתן וכו'. במשנתנו פ"ג מ"ז: אבנים שזעזעתן המחרישה, או שהיו מכוסות ונתגלו וכו'. ובירושלמי שם: לא סוף דבר בשזיעזעתן המחרישה אלא אפילו מחרישה עתידה לזעזען. וכן בר"מ פ"ב מה' שמיטה ה"ט: אבנים שראויות שתזעזע אותן המחרישה וכו'. וכן הוכיח בריבמ"ץ פ"ג מ"ז מלשון התוספתא כאן (והוא גרס כאן: ומחרישה, כגי' כי"ע). ועיין גם בר"ש שם. ובתוה"א להרמב"ן6עניין הקבורה (קרוב לסופו) ד"ו, מ"א ע"ב. הביא כמה מקומות שבהם נזכר "תושב" במובן שלנו, ובאר: כל שהוא מוסף על דבר ומיטלטל הימנו נקרא להם תושב וכו', ושנו בתוספת שביעית אבנים תושבות שמחרישה מזעזעתן. ובריבמ"ץ הנ"ל: "או שהיו מכוסות בעפר ונתגלו, אלו תושבות". ומכיון שהן כולן מגולות אין דינן כמחצב.
8. שתים של מסוי שנים שנים וכו'. וכ"ה במשנתנו הנ"ל. ופירושה, שתי אבנים שכל אחת מהן היא משא של שני בני אדם, וגודלה מוכיחה שכוונתו לבניין, ונוטל את הכל. ובירושלמי שם: מתניתא אמרה כן, אם יש בכל אחת ואחת של משוי שנים שנים וכו'. והבין הרש"ס (מ"ח ע"ב) שהברייתא מצריכה משוי שנים שנים בכל אבן ואבן שבגל, וחולקת על משנתנו (שלפיה שתי אבנים כאילו מתירות את כל הגל). ואין הכרח לפרש את הירושלמי כן, ופירושו בכל אחת ואחת מן השתים, עיין בריבמ"ץ ובר"ש שם.
8-9. ר' נחמיה או' בונין מדריגות על וכו'. וכ"ה בד. וכן מעתיק הרש"ס בפירושו, מ"ט ע"ב. ובכי"ע מסורס: מדריגות בונין וכו'. ובמשנתנו (פ"ג מ"ח): אין בונין מדרגות על פי הגאיות ערב שביעית משפסקו הגשמים וכו'. וכן בירושלמי (פ"ג ה"ח, ל"ד ע"ד): תני ר' יודה ור' נחמיה אוסרין. וכן בפ"מ שם (ה"ו): "כמו דתני בתוספתא פ"ג וכו' כך היא שנויה ר' נחמיה אומר אין בונין מדריגות וכו', ובספרי דפוס כתוב שם ר' נחמיה אומר בונין, וט"ס הוא, וכדגריס הכא בהדיא אוסרין". וכנראה שהעתיק מכ"י שלו, וכאן אינו מתאים לכי"ו. ובנוסח הרש"ס בירושלמי שם: ותני ר' יהודה אוסר ור' נחמיה מתיר. והוא מפרש שם שהכוונה לתוספתא כאן, וכגירסא שלפנינו, עיי"ש. ועיין מ"ש להלן.
9. על פי גאיות בערב שביעית וכו'. וכ"ה בד. ובכי"ע וברש"ס הנ"ל: מערב שביעית וכו'. ולפי גירסא זו משמע שר' נחמיה אוסר לבנות את המדריגות בשביעית למוצאי שביעית, ואומר שבונין אותן מערב שביעית למוצאי שביעית, ובשביעית עצמה מותר לסמוך להם עפר, וחולק על משנתנו, עיי"ש. ואין צורך לתקן לעיל: אין בונין וכו'. ובניין המדריגות ע"פ הגי (הבקעה) הוא כדי לרדת לשם לחרוש ולזרוע, עיין במה"פ שם ד"ה אין בונין. אבל עיין בריבמ"ץ, בר"ש וברא"ש למשנתנו. ועיין מ"ש להלן הע' 9.
סומך להן עפר ונותנן וכו'. וכ"ה בד, בכי"ע ובפ"מ הנ"ל, ולפי גירסא זו משמע שהוא נותן את המדריגות ע"פ הגאיות, והוא אינו מובן. ושמא צ"ל: ונותנו. וברש"ס הנ"ל גורס: ונותן על גב הגיאיות, ולפ"ז הפי' הוא שנותן את העפר שחפר על גב הגיאיות, וסומך אותו למדריגות, כדי שלא יראה כמיישר את הגי. ועיין מ"ש להלן הי"ח, והוא חולק על משנתנו. ולר' נחמיה האיסור לבנות בשביעית למוצאי שביעית, הוא מפני מראית העין שנראה כעודר, ואפילו באמה של בניין אסור לר' אלעזר בן עזריה.7עיין בירושלמי כאן פ"ג ה"ב, ל"ד ע"ג, ומו"ק פ"א ה"ב, פ' ע"ב. אבל מותר לסמוך בעפר, ואפילו לתת עפר על גבי המדרגה, מפני שנראה שהוא מתקן את המדרגה שנתקלקלה בשביעית.8ועיין בתוספ' מו"ק ד' ב' ד"ה מפני מ"ש בטעם החכמים. ולא עוד אלא שכאן נותן מעט עפר ע"ג המדריגה והוא נבלע בה, ואינו ראוי לזריעה כלל. ועיין בהשגות הראב"ד פ"ב מה' שמיטה הי"א, ובפי' הרש"ס, מ"ט ע"ב.9ובירושלמי שבת פ"ז ה"ב, י' ע"א: הבונה מדריגות וכו' חייב משום חורש. ואינו עניין לכאן, ושם מדברים בעושה מדריגות בהרים כדי להגדיל את שטח הזריעה, כמדריגות שרואים עכשיו בהרי יהודה.