6. סלע שצף וכו'. וכ"ה בר"ש פ"ג מ"ה. ובפי' הרא"ש שם: סלע צב וכו' (ואין כאן טעות הדפוס, שהרי כ"ה גם בפי שנים וגם בש"ס ד' אמשטרדם, תע"ד), והיא היא. ופירושו סלע שהוא שקוע בארץ וגבו נראה, כקורה זו (שספגה הרבה מים לתוכה) שהיא צפה כשכולה שקועה במים וגבה נראה. ועיין להלן.
ואיגד יוצא ממנה וכו'. וכ"ה בד, ובפי' הרש"ס, מ"ו ע"א. אבל בכי"ע לנכון: ואיגר יוצא ממנו וכו'. ופירושו, וגג יוצא מן הסלע, והיינו שתחתית הסלע צפה בקרקע, אבל צלע יוצא למעלה (והוא כמין חי"ת שוכבת). ומלמדת אותנו התוספתא שאעפ"י שגג הסלע כולו בולט מעל גבי הארץ, אסור לחצוב ממנו אם אין בו כשיעור הזה, שהרי הוא מחובר בסלע. ובר"ש הנ"ל הוכיח מתוספתא זו (אלא שבד"ר שם בטעות: ואין יוצא ממנו), שאפילו לא התחיל כלל במחצב בערב שביעית מותר לפתוח אותו בשביעית אם יש בו כשיעור, שלא כשיטת הר"מ (בפיה"מ שם ובפ"ב מה' שמיטה ה"ו) שאין להתחיל במחצב, אלא אם כן כבר חצב ממנו בערב שביעית כשיעור. אבל לפי פירושנו במלה "איגר", הרי כאן גג הסלע בולט מעל הקרקע, והוא כבר פתוח ועומד מערב שביעית, ואין צורך שיתחיל לחצוב בו מערב שביעית.