51-52. אין מוכרין שדה אילן לחשוד וכו'. לפי פשוטה משמע שברייתא זו היא המשך של ההלכה שלפניה, ופירושה, כשם שאין קוצצין אילן לפני שבא לעונת המעשרות כך אין מוכרין אותו בשביעית לפני שבא לעונת המעשרות. ואם ברצונו למכור לו שדה אילן צריך להתנות עמו שלא יהא לו באילן בשביעית. והדברים מפורשים במשנתנו (מעשרות פ"ה מ"ג): לא ימכור אדם את פירותיו משבאו לעונת המעשרות למי שאינו נאמן על המעשרות, ולא בשביעית למי שהוא חשוד על השביעית וכו'. ובירושלמי שם: כיני מתניתא לא ימכור אדם את שדהו. ובמלא"ש שם: ולא בשביעית. כגון פירות האילן דשרו בשביעית, ומוכר שדהו עם פירותיו, דפירותיו הפקר הן וכו'. וכתב ה"ר יהוסף ז"ל, נ"ל דגם בשביעית אינו אסור אלא משבאו לעונת המעשרות. וכן מוכח מפי' הר"מ שם. ועיין בתוספ' אנשי שם שם.
ולולא דבריהם היה נראה לפרש את הברייתא שאינו מוכר לו שדה אילן משיוציאו האילנות את פרים,75כמה מן הראשונים פירשו: משיוציאו עלים. עיין בפיה"מ פ"ד מ"י, רש"י פסחים נ"ב ב', וכן כנראה פירש גם הר"ח, עיי"ש נ"ג א'. אבל רש"י ברכות ל"ו ב' והריבמ"ץ והר"ש כאן פ"ד מ"י פירשו משיוציא פרי. ועיין שו"ת מהרי"ט ח"א סי' פ"ג. אבל מנוסח כי"ע לעיל פאה פ"ג שו' 68–69 (עיין מש"ש) מוכח כפירש"י בברכות. כשם שאסור לקצוץ את האילן בשביעית משיוציא, עד שיגיע לעונת המעשרות. וכן הפירוש גם במשנת מעשרות הנ"ל: ולא בשביעית, כלומר, בשביעית לא ימכור לחשוד שדה אילן, כדין אילן בשביעית, שאסור לקוצצו משהוציא את פריו, וכבר חלה עליו קדושת שביעית, ואפילו עדיין לא הגיע לעונת המעשרות. וטעם האיסור הוא מפני שפירות האילן בשביעית אינם שלו, וכשהוא מוכרו לחשוד, נמצא מפקיע בידים את הפירות מידי הפקר, שהחשוד לא יפקיר אותם,76אבל מותר למכור לו שדה אילן לפני שהוציאו את הפרי, שהרי מותר לקצוץ את האילנות לפני שיעור זה, ואין עדיין עליהם שום קדושה, עיין במשנתנו פ"ד מ"י. ולפיכך חייבו אותו להתנות עם החשוד במפורש שאין לו כלום בפירות האילן. ופשיטא שאפילו אם לא התנה עמו לא מכר לו את הפירות,77ועיין ירושלמי פאה פ"ד סה"ח, כ' ע"ג, ובמקבילה שבפסחים ספ"ד, ומ"ש הגרמ"ש מדווינסק בספרו משך חכמה בהר, קי"ח ע"ג. אלא שאם לא התנה עמו, הרי לא ישמע לו. אבל אין כאן חשש של לפני עור, עיין מ"ש להלן פ"ד שו' 11 ואילך. ברם מדברי הר"מ פ"ח מה' שמיטה ה"ו מוכה שפירש שמטעם לפני עור אתינן עלה. וצ"ע.
53. ר' שמעון מתיר מפני שהוא אומ' לו וכו'. ירושלמי מעשרות הנ"ל. ונ"ל שהכוונה לברייתא שלנו כאן, ופירושה שאם מכר לו שדה אילן בשביעית, הרי לא מכר לו את הפירות (עיין מ"ש לעיל) של שנה זו, אפילו לא התנה עמו, ואין אנו אחראים לרמאים, ויבואו הרוצים לזכות מן ההפקר ויתבעו את שלהם. ופשיטא שדין ר"ש עונה אף על מעשרות, והירושלמי הסמיך ברייתא זו לדין המשנה שם, כלומר, למעשרות ולשביעית.