35-36. השחליים והגרגיר שזרעו לזרע וכו'. במשנתנו (מעשרות פ"ד מ"ח): וחכמים אומרים אינו מתעשר זרע וירק אלא השחלים והגרגיר בלבד. ובירושלמי שם: כיני מתניתא אין לך דבר שזרעו לזרע מתעשר זרע וירק וכו'. ועיין ר"מ פ"ב מה' תרומות ה"ה. וכבר ראינו לעיל (שו' 31) שבשבת וכוסבר אם זרען לזרע ירקן פטור, וכ"ה, כנראה, שיטת התוספתא אף בפול המצרי שזרעו לזרע (עיין מ"ש לעיל שו' 25–26). ובשאר ירקות שזרען לזרע ירקן חייב אבל זרען פטור, כמפורש לעיל (שו' 33).
ובתו"כ (בחוקותי פי"ב ה"ט, קט"ו ע"א), בספרי (ראה פיסקא ק"ה עמ' 165) ובירושלמי (ריש מעשרות, מ"ח ע"ג) למדו מן הכתוב שאף זרע שום, שחליים וגרגר חייב במעשרות, שלא כשאר זרעוני גינה שאינם נאכלים.
ושחליים הן תחלי בארמית, lepidium sativum, עיין בפלורה של לעף ח"א עמ' 507 ואילך. וגרגיר הוא בן־חרדל מצוי, eruca sativa, עי"ש עמ' 491 ואילך. ובבבלי יומא י"ח רע"ב: ללקט אורות (מ"ב ד', ל"ט) תנא משמיה דר' מאיר זה גרגיר.
36. מתעשרין זרע וירק. זרע לירקן מתעשרין וכו'. וכן בכי"ע: זרען ירק מתעשרין וכו'. וכן בבבלי עירובין הנ"ל: השחליים והגרגיר שזרען לירק מתעשרין ירק וזרע. זרען לזרע מתעשרין זרע וירק. וזו היא נוסחה נכונה, שהרי בפול המצרי וכוסבר ושבת בזמן שזרען לירק28שאם זרען לזרע אין ירקן מתעשר כלל, עיין מ"ש לעיל שו' 35–36. נתבאר לעיל שלפעמים זרען מתעשר לשעבר וירקן להבא, ולפעמים שניהם להבא. וכאן מלמדת אותנו התוספתא שאם זרען לזרע הזרע הוא העיקר ומתעשרין זרע וירק, כלומר, שניהם לשעבר (אם הביאו שליש לפני ר"ה), ואם זרען לירק מתעשרין להבא, וירק הוא העיקר, כפירוש התוספות (בעירובין שם ד"ה לזרע) והר"ש (מעשרות פ"ד מ"ה).
אבל בד כאן: השחליים והגרגיר שזרען לזרע מתעשרין ירק וזרע, ואין כאן אלא בבא אחת, וכן בבבלי עירובין בד' שלוניקי (לפי דק"ס עמ' 106 הע' ו'): שזרען בין לזרע בין לירק מתעשרין זרע וירק. ועיין בריטב"א שם. וכן בר"מ פ"ב ה"ה: השחלים והגרגר שזרען לזרע מתעשרין זרע וירק, כיצד מתעשרין לזרע ולירק, שאם לקט הירק לאוכלו מפריש תרומה ומעשרות ואח"כ יאכל, וכשייבש ויאסוף הזרע שלו מפריש מן הזרע שלו. וכנראה שרבינו מלמדנו שכל זמן שלא יבש הזרע עדיין לא נגמר גורנו למעשרות, ומותר לאכול ממנו עראי. מ"מ נראה שאף לפני רבינו לא היתה אלא בבא אחת, ופסק שהולכים אחרי לקיטה, מפני שגם הזרע כל זמן שלא יבש עדיין כירק הוא.
37. בצלין הקיצינין וכו'. וכן בד: בצלין הקיצונין וכו'. וכן מעתיק (הקיצונים) בפ"מ פ"ה ה"ד בשם התוספתא. ובמשנה (פ"ה מ"ד): וכן בצלים הקיצונים (כלומר, שנכנסו מערב שביעית לשביעית) וכו' עוקרין אותן במארופות של עץ וכו'. ובירושלמי שם (ל"ו רע"א): בצלים הקיצונים קטינאי, כלומר, קייציים, ששותלים אותם בקיץ. ובכי"ע כאן: בצלים הקצוצין וכו', ואין קצוצין אלא סריסין (עיין עה"ש ערך קצצא, קצוצה), והמאמר (ברכות ט"ז סע"ב): ואע"ג דקיימי קצוצי עליה דרבי, בוודאי פירושו: ואעפ"י שסריסים עומדים וכו'.29אבל מ"ש שם בשם השאילתות אמור סי' ק"ה: דאסיר להון לבית ישראל לסרוסי קצצא וכו' מיוסד על טה"ד בשאילתות. ובכי"י שם: לסרוסי קנינא, כלומר, המקנה, עיין מ"ש הרי"ן אפשטין בצופה האנגלי סדרא חדשה חי"ב (1922), עמ' 364. ולפ"ז הבצלים הקצוצים כאן הם הבצלים הסריסים שבמשנתנו פ"ב מ"ט.
ובירושלמי שם פירשו: אילין בוצליא כופריא דלא עבדין זרע.30ועיין מ"ש לעף בפלורה ח"ב, עמ' 129. ובכפו"פ פכ"ו עמ' תפ"ד: ויש מפרשים שהוא מין בצל ארוך וכו' וקורין לו אשקלוניא. ופליניאוס כותב על הבצלים האשקלונים שהם עקרים בעיקריהם,31תולדות הטבע סי"ט פל"ב סי' ק"ג: steriles sunt ab radice כלומר, שהחלק הטמון בקרקע אינו מתחלק ופורה כדרך כל הבצלים,32עיין גם מ"ש תיאופרסטוס בתולדות הצמחים ס"ז פ"ו סי' ח'. אלא מגדל הרבה זרע בראשו, ולפיכך נוהגים לגדל אותו (את הסריס!) לזרע. וכשמתחיל לגדול עוקרים וחוזרים ושותלים אותו. וממשנתנו נראה שהיו מונעים ממנו מים כדי שהזרע שבראשו יתרבה על חשבון העיקר. וכן אומר פליניאוס33הנ"ל, סי' ק"ד. שהוא מוציא תמרה ארוכה עם הרבה זרע ונובל מהר.34היהודים בזמן התלמוד לא קראו לבצל זה "אשקלוני" מפני שכן דרכם היה לגדל אותו בכל א"י, ונתנו סימן שהוא בצל כפרי (או קופרי, עיין מ"ש לעף הנ"ל בה' 30). והגוים הכירוהו ע"י היונים שבאשקלון, ולפיכך קראוהו אשקלוני. והסופרים הקדמונים35פליניאוס הנ"ל ותיאופרסטוס הנ"ל (לעיל הע' 32). מעידים שהיו זורעים אותו באחור, באביב, ואח"כ שותלים אותו. ולפיכך מובן שהבצלים של קיץ (הקיצונים) ובצלים הקצוצין, הסריסין, הם היינו הך.
שרבצן לפני ראש השנה וכו'. וכ"ה בד ובפ"מ הנ"ל. ובכי"ע: שריקנן וכו'. וצ"ל: שריכנן וכו', כלומר, שריכן (שהרכין) אותן וכו', עיין להלן. ובירושלמי (פ"ה ה"ג, ל"ה ע"ד) נושאים ונותנים אם ריכון כעיקור. ובבבלי (נדרים נ"ח סע"א וע"ב): ודילמא במדוכנין וכו', עיי"ש במפרשים, אבל בשאלה ששאלו מרב האי גאון:36ס' האשכול להראב"ד הוצ' הר"ש והר"ח אלבק ח"א, עמ' 159. והא דגרסי' ודלמא במורכנין, ובתלמוד א"י נאמר ריכון כעקור. וכן במאירי (נדרים נ"ח סע"א): ואנו גורסין במורכנין, ר"ל שהרכין צוארן בשביעית, כמי שאין נוח לו שיצמחו בשביעית וכו'. ובהשגות הראב"ד פ"ד מה' שמיטה הכ"א: בירושלמי (פ"ו סה"ג, ל"ז רע"א) לא עשה ר' אבהו מעשה אלא במרוכנים, פירוש מרוכנים, הטי נא כדך (בראשית כ"ד, י"ד) תרגום ארכיני וכו', כלומר, מעקלין הצואר שלהן שלא יגדלו37והעיר על כ"ז הרצ"ב אויערבך בנהל אשכול לס' האשכול שהוציא לאור ח"ב, עמ' 48. ועיין מ"ש להלן פ"ר הע' 4, וכנראה שאינו עניין לכאן. וכו'. וכבר תארנו לעיל את הבצלים הסריסים והקיצונים שהיו עושים זרע בראש התמרה, וכשדורסין על התמרות ומרכינין אותן, אינן עושין זרע יותר, ולפיכך מתעשרין לשעבר ומותרין בשביעית. וכנראה שלפנינו צ"ל: ש[ה]רכינן וכו'.
38. ואם לאו אסורין בשביעית. לשיטת הר"מ (עיין מ"ש לעיל שו' 3) פירושו שאסורין לגמרי כספחי שביעית. ולשיטת הר"ש (עיין מ"ש לעיל שם) פירושו שאסורין בסחורה וכדומה, וצריך לנהוג בהן קדושת שביעית.