10. פול המצרי שמנע ממנו מים וכו'. משנתנו פ"ב מ"ט. ופול המצרי שהראשונים לועזים אותו פאזולא, פסולי, פאסולי13רש"י ר"ה י"ג ב', מנחות ל' ב', ריבמ"ץ כלאים פ"א סמ"ב. ועיין בפלורה של לעף ה"ב, עמ' 508. נקרא בלשון בני אדם ירק, כשהוא לח (נדרים פ"ז מ"א), ויש לו גורן כשהוא יבש,14עיין להלן. ועיין בירושלמי נדרים פ"ז סה"א, מ' סע"ב. ומשקין אותו בידים אפילו בשדה בעל. ופירשו בירושלמי (פ"ב ה"ט, ל"ד ע"א) שמכיוון שמנע ממנו מים נעשה כבעל, דהיינו כדברים הגדלים בבעל, כלומר, שאין הולכים בהם אחר לקיטה, ומשנתנו כר"ע.15בבלי ר"ה י"ר א'. וכפירוש רומיים שהביא רש"י שם, וכשיטת ר"ח ורוב הראשונים. ומתוך שמנע ממנו מים, מוכח שדעתו לגדל אותו לזרע, לזריעה, ולא לאכילה (עיין בפיה"מ להר"מ פ"ב מ"ח). וברשב"א ובריטב"א (ר"ה י"ג ב') הוכיחו מכאן שלא כבעה"מ שפירש דר"ש שזורי אזיל בפול המצרי בתר לקיטה, ומה שנקט השרשה הוא רק לדברי חכמים, שהרי כאן (בסיפא) אנו רואים שהיא הלכה בפני עצמה עיי"ש. וכל הברייתא שלנו בפירוש הרש"ס, ל"ה ע"ב.
11. ומותר לקיימו בשביעית. כלומר, מותר לקיימו בשביעית כדי לזרוע אותו למוצאי שביעית.16עיין בפיה"מ להר"מ פ"ב מ"י. אבל עיין בחיבורו פ"ד מה' שמיטה הי"ח ומ"ש בשו"ת מהרי"ט ה"א סי' פ"ג (וציין לו במל"מ שם). ובמשנתנו: מותרין בשביעית. והתוספתא מפרשת את המשנה, שאין מדברים כאן בהיתר אכילה גרידא, אלא בהיתר קיום הזרע בשביעית, כדי לזרעו במוצאי שביעית.
ולכאורה נראה שדווקא אם חישב עליו מתחילה לירק צריך מניעת מים, כדי שיהא מוכח שכוונתו לזריעה, כלומר, שרוצה שיתקשו הפולין וישתמרו לזריעה. אבל אם זרע מתחילתו לשם אכילת הזרע, והיינו שלא לאכל את התרמילים והפולין כשהם לחים, אלא כיוון לייבש את הפולין ולעשותם גורן (עיין לעיל הע' 14), דינו כשאר קטניות לר"ש שזורי, עיין להלן שו' 48. וטעם הדבר הוא שלפעמים מלקט מישרים, מישרים גם לזריעה,17עיין בבלי ר"ה י"ג ב' ובירושלמי כאן פ"ב ה"ז, ל"ד ע"א. אבל אם כוונתו לעשות גורן מחכה עד שיגמר כולו. אבל רש"י בר"ה י"ג ד"ה פול המצרי לא פירש כן. ועיין להלן הע' 47.
11-12. אם לאו אסור לקיימו וכו'. לשיטת הר"מ (עיין מ"ש לעיל שו' 3) הפירוש הוא שהפול אסור באכילה, כדין ספחים אסורים. ולשיטת הר"ש (עיין לעיל שם) הפירוש הוא שאסור לקיימו בשביעית כדי לזרוע אותו למוצאי שביעית, שהרי חלה עליו קדושת שביעית, ואסור לזרוע פירות שביעית.
12. במי דברים וכו'. עיין מ"ש על צורה זו לעיל דמאי פ"ג הע' 14.
בשל שקי. בד: בשל שקי'. ובכי"ע: בשל שוקי. ועיין להלן כלאים פ"א רה"ד, בעה"ש ערך שק (ג'), ומ"ש במבוא לירושלמי כפשוטו עמ' כ'. ובריטב"א הנ"ל: בשל שקיא. פי' בית השלחין.
13. שתי מריעות. וכ"ה בכי"ע. ובד: שתי מרבעות. וברש"ס (ל"ה ע"ב): כשמנע ממנו מים שתי מריעות (וכן מעתיק בדף ל"א ע"ב). ס"א מורביעות. ובירושלמי (פ"ב ה"ח, ל"ד ע"א): מורביות, ובכי"ר שם: מרביות. ובמעשרות שם (פ"ד רה"ה, נ"א ע"ב): מודייות.18נראה שצ"ל: מוריות, ובחר הירושלמי במלה זו כמליצה והקבלה לרישא שם: שלקט ממנה שתים שלש מודייות וכו'. וברישא פירושו שתים שלש סאין (modii). ובפ"מ שם: ובתוספתא דשביעית פ"ב גריס מורביות גבי דינים האלו. ובר"מ (פ"א מה' מע"ש ה"י) פסק (ע"פ הירושלמי הנ"ל): אא"כ מנע ממנו ג' אריות וכו', אעפ"י שלא נמנע מלארות ממנו ג' אריות. ובהשגות שם: "לא ידענו מהו אריות, והוא שהוציאו מן אורה וסלו (שביעית פ"א מ"ב) והוא עניין לקיטה, ואין במשנה (פ"ב מ"ט) אלא עונות. ובירושלמי מורביות ובתוספתא מריעות, וכולן אינן אלא מניעת ההשקאה מהם וכו', וכן זה העונה לפי מה שהיה רגיל להשקות" (עיין בר"מ ה"ט שם). ובריטב"א ר"ה הנ"ל העתיק אף בשם התוספתא: עונות.
וברור שהן מרבעות, הן מורביות, הן מוריות (כצ"ל בירושלמי מעשרות), הן עונות, וכולן רומזות לדבר אחד. וכאן עניינן הרבעת (הרבצת) מים על שדה הבעל. ובתענית (ו' ב'): מאי לשון רביעה, א"ר אבהו שרובעת את הקרקע וכו', מטרא בעלה דארעא. ורביעה זו היא "עונתה" של שדה "הבעל". ובספרי (עקב פי' מ"ב עמ' 89; תענית שם ו' א'): יורה שיורה (כגי' כת"י ברלין ומדרש חכמים) ומרוה את הארץ. וכנראה שמכאן מוריות, אריות, מריעות (=מריאות). ועיין בפי' הרש"ס, ל"ב רע"א, והוא פירוש של דרש, ועיין מ"ש להלן שם פירוש אחר. ועיין להלן רפ"ג ומש"ש.