1. מרבצין שדה ערב שביעית וכו'. בבבלי מו"ק ו' ב': תניא אידך מרביצין שדה לבן ערב שביעית כדי שיצאו ירקות בשביעית וכו'. ופירש"י (לעיל שם ד"ה שרי לתרבוצי): מרביצין היינו השקאה פורתא, כדי שיצאו הירקות וכו', ומשקין היינו השקאה גמורה וכו'. ועיין בתוספ' שם ד"ה מרביצין ובפיה"מ להר"מ פ"ב מ"י ד"ה מרביצים ומה שהאריך בפאת השלחן סי' כ' ס"ק ט' אות כ"ו. ועיין במאירי שם ב' א' עמ' ה' ובהערה 1 שם. ולפי פשוטו מוכח שאין מדברין כאן בשדה בית השלחין.
ברם בכי"מ שם: מרביצין שדה בשביעית כדי שיצאו ירקות בשביעית. וכן גרס גם בשיטה למו"ק,1הוצ' מכון הערי פישעל סוף עמ' מ"ו, ועיי"ש עמ' מ"ז הע' 9. עיי"ש פירושו. אבל מסתבר יותר פירושו של הרנ"נ רבינוביץ בדק"ס שם שלפי גירסא זו מוכרחים לחלק בין הרבצה והשקאה, עיין מ"ש להלן. ועיין בירושלמי פ"ו סה"ב, ל"ו ע"ד, ובפי' הרש"ס שם, ק' ע"א.
כדי שתעלה ירקות בשביעית. בר"ח למו"ק הנ"ל: כדי שיצמחו ירקות בשביעית. והכוונה לירקות שלא גזרו בהם משום ספחים, כפירוש הח"ד.
1-2. ולא עוד אלא אף בשביעית מרבצין וכו'. ופירש"י במו"ק הנ"ל: אבל לא ישקה בשביעית כדי שיצאו בשביעית, כלומר, ההפך מגירסת כי"מ ושיטה למו"ק הנ"ל. וכנראה שלא התירו הרבצה אלא בערב שביעית, או בשביעית לצורך הזרעים הקיימים, או כל זמן שלא יצמחו עשבים בהשקאה זו בשביעית, אבל אם אין בה זרעים והוא מרביץ כדי שתוציא ירקות בשביעית נראה כזורע בשביעית. ולפ"ז לא התירו להרביץ אלא דווקא אם יצמחו ירקות במו"ש, אבל אם יצמחו בשביעית וילקוט במו"ש אסור, אעפ"י שהירקות מותרין, וכן משמע מרהיטת לשון הברייתא בבבלי ובתוספתא.
ובכי"מ בבבלי גורס: אבל לא משקין שדה לבן בשביעית, כדי שיצאו ירקות למוצאי שביעית. וכן גרס בשיטה למו"ק הנ"ל עמ' מ"ז, עיי"ש הפירוש. ובדק"ס הנ"ל פירש שההבדל הוא בין הרבצה והשקאה, שמרביצין אפילו אם יצאו ירקות בשביעית, ואין משקין אפילו אם יצאו למו"ש. וכל נוסחאות התוספתא מתאימים לגירסאות שלנו בבבלי מו"ק הנ"ל.
3. בצלים שנכנסו מערב שביעית וכו'. לשיטת הר"ש (פ"ז רמ"ד, פ"ט מ"א) והרמב"ן (בהר פכ"ה, ה') שירקות שנכנסו מששית לשביעית והוסיפו אוכל בשביעית אין הולכים בהם אחר לקיטה אלא לעניין שצריך לאוכלן בקדושת שביעית, אבל אינן אסורין באכילה משום שביעית, התוספתא מתפרשת כפשוטה, שמותר להרביץ עליהם מים, מפני שמותר לאכלן. ואפילו לשיטת הר"מ (פ"ד מה' שמיטה הי"ב והי"ד) שדינם כספחי שביעית ואסורים אף באכילה, יש לפרש שהבצלים נגמרו לגמרי בערב שביעית ולא הוסיפו כלום בשביעית (עיין בהי"ט שם), ואף להר"מ אין עליהם איסור ספחים. ועיין להלן פ"ד שו' 37 ומש"ש. ועיין להלן שו' 6.