32-33. תאינה שנתקלפה אין טחין אותה בטיט וכו'. כן נהגו הקדמונים כדי להציל את התאנה שנתקלפה.55תיאופרסטוס הנ"ל פט"ו סי' ב; פליניאוס הנ"ל סי' רל"ה. ועיין רש"י ע"ז נ' ב' ד"ה ומזהמין ובר"ש פ"ב רמ"ד ומ"ש להלן שו' 37 ד"ה ומגמזין.
33. אין תולין תחובין בתאנה וכו'. וכ"ה בכי"ע. וכן מעתיק מכאן בפ"מ לירושלמי פ"ד ה"ד. ובד בטעות: תחומן.56הבי"ת והיו"ד נתחברו למי"ם. ובירושלמי שם: אין תולין תובין בתאנה וכו'. וכבר העיר לנכון ר"ע לעף57פלורה ה"א, עמ' 233. שגם בסורית תובא58עיין בחומר המובא אצל פיין סמית במלון ללשון סורית ערך תובא, עמ' 4403. פירושה תאנה מדברית, תאנה שוטה (עיין להלן).
ובירושלמי הנ"ל מבאר את הפעולה: כיצד הוא עושה? מייתי יחור דתאינה שטר59שטי' שטיא, כלומר תאנה מדברית, עיין במשנת שביעית דפ"ט ועוד. ובשדה יהושע לערלה פ"א, ק"ה ע"א, כתב: "והשקמים וכו' כתב הרמב"ם שהם תאנים מדבריים וכו', ובלשון יוני קורין להם סיק"א מורו"ס (συκόμορος), שמלת סיק"א (σῦκα) היא מודה לתאנים, ומורוס (μωρός) הוא מודה לשטות וכו', כלומר, תאנים שוטים." ותלי בה, ואמ' לה הדא עבדה ואת לית עבדה. ואעפ"י שהאכרים ראו בה משום סגולה בלבד, אבל חז"ל ידעו שהפעולה (caprificatio) מועילה באמת לאילן, כפי שמוכח מן הנסיון,60עיין במקורות שהביא לעף בפלורה ה"א, עמ' 233, ומ"ש בספרי (בלשון אנגלית) היונית בא"י היהודית. עמ' 101 ואילך. ולפיכך אסרוה בשביעית.
33-34. ואין מרכיבין בתאנה וכו'. וכ"ה בד ובכי"ע. אבל בירושלמי הנ"ל: אין מרכיבין דקלים וכו'. ובאמת היו נוקטים בשני האילנות בפעולות דומות.61עיין בבלי שבת ס"ז א'; ב"ר ריש פמ"א, עמ' 387; ערוך ערך ניסן, אוה"ג עירובין, עמ' 92. וכן ידוע מספרות היונים, עיין מ"ש תיאופרסטוס הנ"ל (הע' 53) ס"ב פ"ח סי' א' וסי' ד'.
ובירושלמי הנ"ל מבאר: שלא תאמר הואיל והוא62כ"ה בכי"ל, בד"ו ובשרי"ר. ובד"ח של הירושלמי: הואיל והוא חזי רובא, ואין כאן אלא טעות המדפיסים בד"ה. רובה שרי הוא לפום כן צריך מימר אסור. ובנוסח הרש"ס שם: הואיל והפסד רבא הוא שרי וכו'. אבל קרוב לוודאי שזהו תיקון הרב בעצמו (ע"פ פסחים נ"ו א'), והנוסח שלפנינו מקויים אף ע"י הקטעים מן הגניזה (שרי"ר עמ' 54). ובכי"ר שם: הואיל ורובה שרי לפום כן וכו'. ושמא צ"ל: הואיל ורובה שדי, כלומר, הואיל והרוב שופך ומנתר את פירותיו, ונמצא שהתרופה אינה מועילה, ואפילו אם היא מועילה אינה אלא שלא ינבל את פירותיו ושרי, וכפירוש השני שבפ"מ עיי"ש. ועיין להלן.
34-35. במועד צורר ובשביעית חותך. וכ"ה בכי"ע, וכן מעתיק ("חותך") בפ"מ פ"ב רה"ד. אבל בד: ובשביעית יופך. ובמשנתנו (פ"ב מ"ו): הרכיב יעקור.63ובבבלי ר"ה י' ב' מוסיף: דברי ר' אלעזר (כ"ה בכל הדפוסים הישנים, עיין דק"ס שם, עמ' 17, הע' י'), ועיין גי' כי"ע בשו' 34. אבל נוסחא משובשת היא (עיין דק"ס הנ"ל). ור"ש בן אלעזר מיקל במועד, ומתיר לצרור (לחנק ע"י קשירה) את ענף ההרכבה, אבל אם הרכיב בשביעית חותך.64עיין להלן שבת ספ"ב (ד ספ"ג); ירושלמי תרומות פ"ב סה"ג, מ"א ע"ג; שבת פ"ג ה"א, ה' ע"ד; בבלי גיטין נ"ג ב'. ואעפ"י שעיקר ההלכה הוא להלן פ"ב ה"ג, מ"מ נשנתה כאן אגב הרישא.