27-28. פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית ר' יהודה או' וכו'. במשנתנו (פ"ב מ"ה): סכין את הפגים ומנקבים אותם עד ראש השנה. פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית, ושל שביעית שיצאו למוצאי שביעית, לא סכין ולא מנקבין אותן. ר' יהודה אומר מקום שנהגו לסוך וכו'. ולפי גירסא זו ר' יהודה מיקל במקום שנהגו שלא לסוך. אבל בירושלמי שם אמרו שהתנאים של בית רבי לא שנו במשנתנו את המלים "עד ראש השנה" (וע"פ זה הגיה הרש"ס במשנה, כ"א ע"א), אלא שנו: סכין את הפגין ומנקבים אותם. ואילו הן פגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית. ושל שביעית (כלומר, אבל של שביעית) וכו'. ולפי גירסא זו מתיר הת"ק לסוך בשביעית פגי ערב שביעית, וע"ז חולק ר' יהודה ואוסר לסוך, במקום שנהגו לסוך אף בשאר שני שבוע, ור' יהודה לחומרא. וכן מוכח מלשון התוספתא כאן (עיין להלן) שלא נחלקו אלא בפגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית, ות"ק לקולא ור"י לחומרא, כגירסת דבי רבי במשנתנו. וכן הוכיחו מן התוספתא כאן בריבמ"ץ ובר"ש פ"ב מ"ה. ועיין בבלי ע"ז נ' ב' וברש"ס כאן, כ"א ע"ב.
ולעצם העניין הרי ידוע שנהגו הקדמונים לסוך את פגי התאנים בשמן, ולנקב אותן כדי שיתמלאו הנקבים בשמן, וע"י פיטום זה (עיין בבלי הנ"ל וברש"י שם) היו התאנים ממהרות להתבשל.50עיין מ"ש ר"ע לעף פלורה ח"א, עמ' 239 ואילך. ות"ק התיר לסוך פגי ערב שביעית, שהרי הפרי הוא של היתר, ור"י אוסר מפני שסיכת הפרי מועילה אף לאילן ומקילה עליו בהוצאת הפרי, ולפיכך במקום שנהגו לסוך, הסיכה עבודה היא בשביעית.
29. שיצאו למוצאי שביעית הכל שוין וכו'. בכי"ו ובד: למוצאי שביעית מותר הכל שוין וכו'. וט"ס היא, והמלה "מותר" איננה בכי"ע, בריבמ"ץ, בר"ש וברש"ס הנ"ל. והברייתא כאן כמשנת דבי רבי שבפגי שביעית שיצאו למוצאי שביעית כולם מודים שאסורות בסיכה, שהרי הן פירות איסור, ולא נחלקו אלא בפגי ערב שביעית שנכנסו לשביעית. עיין לעיל.
30. ואין מנקבין אותן. וכ"ה בראשונים הנ"ל. ועיין בשנו"ס.
31. אף במקום שנהגו לסוך סכין. וכ"ה גם בד ובכי"ע, וקשה להגיה. ונראה שהפירוש הוא שאם אדם לקח פגין מחבירו בשאר שני שבוע (שהרי אסור למכור פירות שביעית) והגיעה שביעית, מותר לו ללוקח לסוך את פירות ההיתר שלו, ואפילו במקום שנהגו לסוך אין כאן עבודת האילן, שהרי אין ללוקח עניין כלל באילן אלא בפירות גרידא, והפירות היתר הן, ולפיכך מותר בכל מקום. ועיין להלן פ"ג שו' 33 ומש"ש.
31-32. לא יקנח שרף בעיקר מפני שמתריפו. וכ"ה בכי"ע. ובד: מפני שמתרי', כלומר, קרי: שמתריף. ונראה שאין מתריפו אלא מתריבו, כלומר, משמינו.51עיין במלון ללשון סורית של ברוקלמן ערך תרף. ואנו רואים משם שהשתמשו בדבור זה ביחוד לטעינת פירות בשפע. ובארמית תרבא הוא חלב. וכן מזהירים הקדמונים52קולומילא de re rustica, ס"ד ספ"ט. שימנעו את השרף מלזוב על השרשים כדי "שלא יסמא את עיני הגפן",53עין הוא הפקק והקשר שממנו צומח הענף, עיין מ"ש תיאופרסטוס בספרו תולדות הצמחים ס"א פ"ח סי' ה'. ועיין להלן שו' 38 ומש"ש. כלומר, שהן מתמלאות שרף, ומרוב השומן הן גורמות לנשירת הפירות (עיין מ"ש להלן שו' 35 ד"ה וטוענין). ואף שמן מזיק לאילן בריא, מפני שהוא מוסיף בו כח,54תיאופרסטוס הנ"ל ס"ד פט"ז, סי' ה'; פליניאוס תולדות הטבע סי"ז פכ"ד (ל"ז) סי' רל"ד. אבל מבריא את האילן החולה. עיין בבלי ע"ז נ' ב'. וכאן מזהירה התוספתא שאם זמר את אילן חולה לא יקנח את השרף (הזב ממנו) בגוף האילן אלא בעליו.