17. מוכרין ומוציאין זבלים ערב שביעית מישראל וכו'. כלומר, מוכרין זבלים לישראל החשוד על השביעית, וכן מוציאין ממנו זבלים לתוך שדהו (של החשוד) כל ערב שביעית. ובירושלמי רפ"ג: מוכרין ומוציאין זבלים עם העושין שביעית עד ראש השנה. וטעם ההיתר הוא שהרי אין שום איסור בהוצאה גרידא אפילו בזמן איסור שני פרקים. ועיין מ"ש להלן.
18. ומן הגוי ומן הכותי וכו'. בירושלמי הנ"ל: עם הגוי ועם הכותי וכו', וסוברת ברייתא זו שכותי כגוי.
אפי' בשביעית מותר. בירושלמי הנ"ל מסיים: ובלבד שלא יפרוק את המשפלות. ומתוך העניין שם ברור שהגבלה זו הולכת אף על הרישא, והיינו שגם ערב שביעית אסור לו לפרוק את המשפלות, מפני שהוא כמזבל בידים, ולשיטת הירושלמי והתוספתא אסור לזבל באיסור שני פרקים. עיין במה"פ שם ד"ה באיסור. ועיין להלן בסמוך.
עד מתי מותר לזבל וכו'. במשנתנו פ"ב מ"ב: מזבלין ומעדרין במקשאות ובמדלעות עד ראש השנה. אבל בשדה לבן אסור לזבל, ומפרשת התוספתא שכל זמן שמותר לחרוש מותר לזבל, והיינו בשדה לבן עד הפסח ובשדה האילן עד העצרת. ומברייתא זו מביא הירושלמי (פ"ב ה"ב, ל"ג ע"ד) ראייה שלא נקטה המשנה "מעדרין" במקשאות אלא משום שהן זרועות בצפיפות, ואין מקום להכניס שוורים לשם, אבל אם יש ביניהן ד' אמות מותר גם לחרוש, שהרי כל זמן שמותר לזבל מותר לחרוש. והר"מ השמיט את כל ההלכות כאן, מפני שלדעתו (בפיה"מ שם ובפ"ג מה' שמיטה ה"ט) מותר לזבל כל שדה עד ר"ה אפילו בזמן איסור שני פרקים. עיין במה"פ שם ד"ה מזבלין. ועיין בפי' הרש"ס, ט"ז ע"ב.