12. ארגמן כדי ליטול ממנו דוגמא לאירה. בבבלי צ' א': ארגמן טוב13כ"ה במדרש שכל טוב, עמ' 278, בערוך ערך ארגמן ובר"מ פי"ח מה' שבת ה"ה. כל שהוא, ובתולת (בפי' הגאונים ור"ח: פתילת) הוורד אחת. ופירש"י שם בלשון שני שאף ארגמן ראוי להריח, ופירש כן מפני שהברייתא מנתה שם מיני בשמים, ומה לו לארגמן בקבוצה של בשמים. אבל הגאונים (אוה"ג, התשובות, עמ' 89) והר"ח (פ"ח סע"א) פירשו שגם פתילת הוורד היא צמר גפן צבוע בצבע הוורד, וממילא אין הכרח להוציא ארגמן מידי פשוטו. ומתוך פירוש הגאון והר"ח בפתילת הוורד משמע שגם ארגמן הוא מטלית קטנה של ארגמן, ומתוך חשיבותה (עיין במשנת כלים ספכ"ז) שיעורה בכל שהוא. וכל שהוא לאו דווקא, עיין מ"ש לעיל, שו' 8–9, ד"ה ובמשנתנו.
ולעיל בבבלי שם הקשו על משנתנו (ששנתה: איסטיס ופואה כדי לצבוע בהן בגד קטן פי סבכה, כלומר הבבא שלהלן בסמוך): ורמינהי המוציא סמנים שרויין כדי לצבוע בהן דוגמא לאירא?14מוך של צמר, או של פשתן, וכדומה, עיין ר"ח צ' ב', ופי' הגאונים לטהרות, עמ' 57, ובהערה 3 שם. וברש"י במקומו: מעט צמר וכו', כדי ליתן באירה של קנה של גרדי, ושיעורה מועט. ותירצו: לפי שאין אדם טורח לשרות סממנים לצבוע בהן דוגמא לאירא.15ועיי"ש בבבלי ע"ט א'. מעכשיו ברור שהתוספתא שלנו מדברת בצבע ארגמן החשוב, ועל ידי שהוא חביב16עיין בירושלמי פ"ז רה"ב, ט' סע"ד, ובמקבילות. אדם טורח לשרות סממנים לדוגמא,17כלומר, שמנסה לעצמו אם הצבע עולה יפה, ואינו רוצה להפסיד צבע יותר מכדי צביעת אירא. מה שאין כן סטיס וקוץ שלהלן בסמוך. וכנראה שגם הברייתא שלהלן שם בבבלי ("ארגמן טוב כל שהוא וכו' ") שהבאנו לעיל אף היא מדברת בצבע ארגמן (ובפתיל של וורד העומד לצבוע בו), והיא אינה חולקת על התוספתא כאן, מפני שהוא כל שהוא הוא דוגמא לאירא, עיין מ"ש לעיל, שו' 8–9, ד"ה ובמשנתנו.
סטיס וקוץ ופואה וכו'. פיסקא ממשנתנו פ"ט מ"ה, ולא הוסיפה הברייתא במינים הללו אלא וקוץ (=וקוצה, וכ"ה בכי"ע). ובכי"ל חסרה המלה "וקוץ", והיא פיסקא ממש של משנתנו. וקבוצה זו נשנית יחד אף להלן פרה פ"ט ה"ז ובתנחומא נשא סי' ח' (בובר סי' י"ד).
וסטיס הוא Isatis tinctoria, עיין מ"ש בח"א, עמ' 280 וח"ב, עמ' 551, ועיין במדרש חכמים שהביא הר"א פינקלשטין בשנו"ס לספרי ראה, עמ' 164. וקוצה היא קורטם הצבעים, Carthamus tinctorius18עיין מ"ש ר"ע לעף, פלורה ח"א, עמ' 394. ועיין במדרש חכמים שהבאנו בפנים, והלעז שם הוא התרגום של פואה שלא נזכרה בספרי שם. ופואה היא rubia tinctorum, עיין לעיל ח"ב, עמ' 643, ועיין לעיל, הע' 18.
13. כמה בגד קטן פי סבכה. וכ"ה ("פי סבכה") גם בד ובכי"ל. ובכי"ע: כסבכא. ובמשנתנו הנ"ל: כדי לצבוע בגד קטן פי סבכה.19וכ"ה בכ"י אוקספורד בבבלי ע"ט א', עיין דק"ס שם. אבל במשנה שבירושלמי, קויפמן, פרמה, כ"י אוקספורד, ד' נפולי ועוד (עיין דק"ס, עמ' 193): כסבכה (כשבכה). ובבבלי ע"ט א' בכל הדפוסים הישנים: לסבכה, ובכי"מ שם: על פי סבכה (עיין דק"ס, עמ' 167, הערה ש'). ובמשנה הוצ' לו, במלא"ש בשם ס"א: בסבכה (בשבכה), וכ"ה בערוך ד' פיזרו ערך סבכה. וסיגנון המשנה מגומגם, והיה צ"ל: כדי לצבוע פי סבכה, דוגמת סיגנון המשנה בשיעורי שבת בכ"מ. ונראה קצת שבמשנה של מסדר התוספתא חסרה המלה כסבכה, אלא שנו סתם: כדי לצבוע בגד קטן, כמו לעיל פ"ח, שו' 19, ולהלן שו' 55. והוסיפה התוספתא ששיעור בגד הוא פי סבכה. ופירש"י: בראש הסבכה שעשאה בקליעה נותן מעט בגד, ועל פי התוספתא הוסיפו אח"כ במשנתנו, ושמא הגירסא הנכונה במשנתנו היא "בסבכה", ופירשה התוספתא שהבגד הקטן בסבכה הוא פי הסבכא. ועיין דק"ס פסחים נ"ה ב', סוף עמ' 161, סוף הערה ג'.