4. המוציא מצמר גפן וכו'. כל הברייתא בר"מ פי"ח מה' שבת הי"ג. ובמ"מ שם: תוספתא פרק המוציא. ובמגדל עוז שם: מצמר הגפן ומצמר כלך כו' עד ד' טפחים בתוס' פ " ט.2והיתה לפניו חלוקת הפרקים כלפנינו, עיין לעיל פ"ה, הע' 24.
וצמר כלך. הוא הצמר הרך שנמצא בעיקרי שטף העזים, עיין בתוספות הערוך השלם, עמ' רכ"ג, ערך כלך. ועיין אוה"ג, התשובות, עמ' 21.
5. ושאר כל הנטוים. עיין ר"מ הנ"ל ופ"ט הט"ו. ובתוספות בכורים כתב: כל הנטוים פרט לנארגים שאין שיעורם במלא היסט כפול, במשנתנו פי"ג מ"ד.3אבל עיין במאירי למשנה שם. וכן בירושלמי פ"ז ה"ב, י' ע"ב: אם לארוג כמלוא רוחב הסיט כפול (אבל קשה להבין את המשך הירושלמי לפי גירסא זו, עיין בס' ניר שם), וכן בבבלי ע"ט א', ועיי"ש ברש"ל וברש"א ובדק"ס, עמ' 167, הע' ק'. ופשיטא שאין לשון התוספתא כאן מוכיח כלום.
מלא הסיט כפול. בר"מ הנ"ל: כדי לטוות חוט ארוך ארבע טפחים. ועיין מ"ש ברפ"ח, שו' 1–2, ד"ה מלוא הסיט.
6. כשיעור לטמאן כך שיעור להוציאן. בכי"ע: כשיעור לטומאתן כך שיעור להוצאתן. וכן בבבלי ע"ט סע"א: הבגד שלשה על שלשה למדרס, השק ד' על ד' וכו', ותאני עלה הבגד והשק והעור כשיעור לטומאה כך שיעור להוצאה. ובר"מ הנ"ל: המוציא מן הבגד או מן השק או מן העור כשיעורן לטומאה כך שיעורן להוצאה, הבגד שלשה על שלשה, השק ארבעה על ארבעה, העור חמשה על חמשה. ומלשונו ברור שדוקא בהוציא בגד שלשה (טפחים) על שלשח (טפחים) חייב, אבל אם הוציא בגד שלש (אצבעות) על שלש (אצבעות) פטור. ואעפ"י שבגד כזה (אם הוא מצמר או פשתן) מקבל טומאת מת וטומאת שרצים, מ"מ מכיוון שהוציאו סתם חזקתו שאינו ראוי לכלום. וכן שנינו להלן בתוספתא כלים ב"ב פ"ו ה"ו: שלש על שלש וכו' ולעולם אינה טמאה עד שיצניענה לבגד. ועיין היטב ברי"ף כאן פ"ב סי' שי"ט ומ"ש בתס"ר ח"ג, עמ' 89, ועיין ר"מ פכ"ב מה' כלים הכ"א. ונראה שמטלית שלש על שלש דינה כמוכין, עיין להלן, שו' 11, ד"ה מוכין.
ואם הכניסו לבית או הצניעו בקופסא, הרי אין כאן הוצאה סתם, אלא הוצאה מפורשת להצניעו לבגד, וחייב, כמשנתנו פ"ז מ"ג. ועיין בתוספתא כלים הנ"ל רה"ו, ומ"ש בתס"ר הנ"ל. ועיין להלן, שו' 55–56, ומש"ש. ועיין מ"ש להלן בסמוך.