2. שני זפין מן הקשה שבחזיר וכו'. בירושלמי פ"ח ה"ב, י"א ע"ב: זיפי חזיר אית תניי תני שתים. אית תניי תני אחת. מאן דאמר שתים, באילין רכיכתא, מאן דאמר אחת, באילין קשייתא. ובבבלי צ' ב' לא הובאה דעת הת"ק אלא דעת ר"ש בן אלעזר להלן בסתם: מקשה של חזיר אחת. וברש"י שם: מקשה של חזיר. נימין קשין שבשדרה של חזיר. אבל בתשה"ג אסף (אוה"ג, התשובות, עמ' 80) ובערוך (ערך מקשה): מקשה של חזיר הנימין הקשות שבצואר חזיר ושבין כתיפיו שהן קשות ומשונות מכל שערו, שבהן תופרין הרצענין, ומשמע שהם פירשו "מקשה" שערות קשות, וכבר הוכיח בעה"ש מן התוספתא והירושלמי שהמי"ם של מקשה הוא מי"ם השימוש.
3. יש שחולקין בחזיר בין חטרתו לשאר גופו. לפי פירוש הגאונים הנ"ל פירושו שאפילו בקשות יש מחלקים בין השערות הקשות שבחטרתו ובין השערות הקשות שבצוארו, ובראשונות חייב אפילו על אחת ובשניות חייב על שתים דוקא. ועיין בירושלמי הנ"ל ולעיל פ"ח, שו' 2 ומש"ש.