43. בין בשמאלו הרי זה חייב. בתכ"מ העיר שמכאן למד בחיי אדם (ה' שבת כלל ט' סי' ב') שבכל המלאכות חייב בשמאל, חוץ מכתיבה.50כמבואר בבבלי ק"ג א'. ובירושלמי לא פירשו כלל את משנתנו (פי"ב מ"ג) ששנתה: הכותב שתי אותיות בין בימינו בין בשמאלו וכו' חייב. והטעם הוא מפני שהעמידוה כר' יוסי (עיי"ש רה"ג, י"ג ע"ג), והרי לר' יוסי חייב משום רושם, שדרכו בין בימין ובין בשמאל, והוא כפתרון רב יעקב בבבלי שם, וכפירש"י ד"ה הא מני. ומסתבר שאם חייב משום רושם ביד שמאל שחייב כן בכל המלאכות חוץ מכותב, כדברי בעל חיי אדם. ועיין מ"ש הגר"י שור בהערותיו לס' העתים, עמ' 351, הע' ע"ג. ברם מה שהביא הרב בשם ס' התרומה ה' תפילין שהשוחט בשמאל בשבת פטור אינו כן עיי"ש בלשון ס' התרומה סי' ר"ה, והעיקר הוא כמו שהסיק הגר"י שור בעצמו (בסוף ההערה שם) בפירוש בעל ספר התרומה, עיי"ש. ובחידושים המיוחסים להר"ן ק"ג סע"א: וי"ל דהוצאה מילתא שכיחא היא לשמאל כמו לימין (כלומר, ולפיכך חייב בהוציא בשמאל כמשנתנו פ"י מ"ג), אבל כתיבה שהיא מלאכה דקה, לאו אורח ארעא למיכתב בשמאל. ועיין ברש"י למשנתנו צ"ב א' ובירושלמי שם. ולכאורה משמע שדווקא במלאכות מעין הוצאה חייבו בשמאל, שכן היתה מלאכה זו במשכן, ודרכה בכך. ובמשנתנו ספ"י: הנוטל צפרניו זו בזו וכו'. ומסתימת לשונה משמע שאפילו נטל מיד ימין, ובהכרח שעשה כן בשמאל. והר"מ השמיט כל ברייתא זו. וצ"ע.
באחת ידו וכו'. וכ"ה בד. ובכי"ע: לאחר ידו וכו'. ובכי"ל: באחד ידו וכו', וצ"ל: באחר ידו. ועיין לעיל, שו' 19, ובשנו"ס שם. ועיין בסיגנון קבוצה זו במשנתנו פ"י מ"ג ופי"ב מ"ה.
בפיו. וכ"ה בד ובכי"ל. ובכי"ע חסרה מלה זו. ועיין בשו"ת מהר"ח או"ז סי' קפ"ח וסי' קצ"ט, שו"ת יוסף אומץ להרחיד"א סי' ע"ז, אגלי טל, מלאכת הקוצר אות כ"ט, שו"ת אבני נזר או"ח ח"א סי' פ"ז, ואו"ש פכ"א מה' שבת ה"ו. ואפשר שהגירסא בכי"ע נכונה, ולפנינו הוא באשגרה ממשנתנו פ"י מ"ג ופי"ב מ"ה.
44. או שהיה מהלך על גבי הארץ ונתזו צרורות וכו'. כלומר, אע"ג שיש כאן שני דברים, תלישה שלא כדרכה, וכחו גרידא, מ"מ אסור לעשות כן אם מתכוין לתלישה. ועיין מ"ש ר"י ענגיל בגליוני הש"ס ק"א א'. ובכי"ל: או שהיה מהלך שרק על גבי וכו'. וכנראה שמלה זו נכנסה מן הגליון שלא במקומה, עיין לעיל שו' 42, ד"ה סרק.
45. מהלך אדם על גבי עשבים וכו'. כלומר, במקום שאינו מתכוין לתלוש. ובבבלי עירובין ק' ב': תני חדא מותר לילך ע"ג עשבים בשבת, ותניא אידך אסור וכו' והאידנא דקיימא לן כר"ש כולהו שרי. אבל בירושלמי עירובין פ"י ה"ח, כ"ו ע"ב, וביצה פ"ה ה"ב, ס"ג ע"א, משמע שאסור לעשות כן, כמפורש בוי"ר פ"ד, ג', הוצ' ר"מ מרגליות, עמ' פ"ה, עיי"ש.