2-3. המיסיך שלשה חוטין כתחילה וכו'. כלומר, המסדר שלשה חוטין של שתי למסכת אחת, עיין מ"ש הרשברג בספרו הארג ותעשית הארג, עמ' קס"ד ואילך.
ובמשנתנו פ"ז מ"ב: והמיסך, והעושה שתי בתי נירין והאורג שני חוטין וכו'. ועיי"ש בתוספ' ע"ג א' ד"ה והעושה. ובר"מ פ"ט מה' שבת הי"ח השוה שיעור מיסך לשיעור אורג. ובמשנתנו רפי"ג: ר' אליעזר אומר האורג שלשה חוטין בתחילה ואחת על האריג חייב, וחכ"א בין בתחילה בין בסוף שיעורו ב' חוטין, ולפ"ז הברייתא שלנו כר' אליעזר, ועיין גם להלן פי"ב, שו' 4–5, ומש"ש. ושמא אף בבא זו היא מדברי ר' יהודה ששנה את משנת ר' אליעזר.7עיין להלן זבחים ספ"ב, ובמקבילה בבבלי מנחות י"ח א'. ועיין בירושלמי רפי"ג, י"ד ע"א, ובמקבילה בסוף כלאים, ל"ב ע"ד, ומ"ש הר"ש סיריליאו שם, קס"ב ע"א. ושמא אף במיסך מסתתר הוא בפחות משלשה חוטין.
3. אף השוביט והמדקדק וכו'. בד בטעות: השרביט, וצ"ל: השוביט (=השובט) כלפנינו, וכ"ה ("השובט") בירושלמי פי"ב סה"א וסה"ג, י"ג ע"ג וע"ד, פסחים פ"ו ה"א, ל"ג ע"ב, ובבלי כאן ע"ה ב', וצ"ז ב'. ובשני התלמודים לא נזכר שר' יהודה מחייב כאן בכל שהוא, ועיין מ"ש להלן.
ופירשו המפרשים ששובט הוא מכה בשבט (בכרכד) על חוטי השתי כדי לצפפן,8עיין ר"ח ע"ו ב', ומ"ש הרשברג בספרו הארג ותעשית הארג, עמ' קע"ה, הע' 1, ובציור מ"ז שם, עמ' קנ"ו. ועיין מ"ש להלן פ"ט, שו' 21, ד"ה בכרכר. ומדקדק הוא המרתק על חוטי הערב כדי להדחיקם ולהלחימם.9עיין ר"ח הנ"ל, שם ק"ה א', ערוך ערך דק ב' ובתוספות הערוך השלם בערכו, והרשברג הנ"ל, עמ' קע"ז, הע' 2. ובירושלמי הנ"ל (בפנים) גורס: והמקטקט, והוא מעין שובט, עיין הרשברג שם, הע' 3.
אבל בירושלמי הנ"ל מסיים: מפני שהוא כמיישב בידו, ואמרו שם שר' יהודה סובר כר"ש בן גמליאל המחייב במכה בקורנס על הסדן בשעת מלאכה (משום מכה בפטיש), מפני שהוא כמיישב בידו. ולהלן פי"א ה"ב ((שו' 6, ד"ה ואין ספק) הוכחנו שהירושלמי מפרש שהחיוב הוא מפני שמאמן את ידו לאותה מלאכה (וכן פירשו הגאונים את דברי רשב"ג אף בבבלי, עיין מש"ש), ולפי זה הרי אין הבדל אם האריג הוא גדול או קטן, וחייב משום מכה בפטיש ששעורו בכל שהוא (עיין במשנתנו רפי"ב ומ"ש להלן פי"א, שו' 4–5, ד"ה אחד), והתוספתא עומדת בשיטת הירושלמי, ולפיכך מחייבת בכל שהוא.
ובבבלי הנ"ל: [ארבעים חסר אחת], לאפוקי מדר' יהודה, דתניא ר' יהודה מוסיף את השובט והמדקדק. אמרו לו שובט הרי הוא בכלל מיסך, מדקדק הרי הוא בכלל אורג, ועיי"ש צ"ז ב', ומוכח מתוך הסוגיא שר' יהודה מונה אותן כשני אבות מלאכות, ומוסיף על משנתנו ששנתה ל"ט מלאכות גרידא. ונראה שהיתה מסורת בידם שלר' יהודה שנו ארבעים אבות מלאכות, כשיטתו לעניין מלקות במשנת מכות פ"ג מ"י, עיין מ"ש להלן.
ובירושלמי פי"א סה"א, י"ג ע"א: ר' יודה עבד ארבע אמות ברשות הרבים מלאכה בפני עצמה, על דעתיה דר' יודה ארבעים מלאכות אינון. והירושלמי כשיטתו שמדקדק ומקטקט על האריג אינן מלאכות בפני עצמן, אלא חייב עליהן משום מכה בפטיש. וכבר העירותי10תס"ר ח"ב, עמ' 3, ונספח לה' הירושלמי להרמב"ם, עמ' ס"ח. על דברי בעל יחוסי תנאים ואמוראים כת"י ערך ר' יונתן בן אלעזר שכתב: "שמעתי כי בירושלמי דמס' מכות אההיא דהלוקין, דתנן וכמה מלקין מ' חסר אחת, ר' יהודה אומר מ' שלימות, ולוקה את היתירה בין כתיפיו, ומסיק הירושלמי כמה דר' יהודה פליג במלקות פליג באבות מלאכות, דאמר מ' מלאכות שלימות אבות מלאכות הן" וכו'. ואעפ"י שרבינו אמר מפורש שלא בדק בירושלמי מכות אלא שמע שכך הוא שם, ואף לפנינו אינו במכות, מ"מ ברור שיש כאן מסורת עתיקה.11ועיי"ש במקומות הנ"ל שהעירותי על דברי תקוני זהר, תיקון מ"ח, דפוס מנטובא, פ"ח ע"א.
ברם בבבלי (צ"ז ב') מוכח שלר' יהודה אין העברה אב מלאכה, וכנראה שלשיטת הבבלי סובר ר' יהודה שמבעיר ללאו יצא,12עיין בגליוני הש"ס לר"י ענגיל צ"ז ב'. והשלים ר' יהודה שובט ומדקדק לארבעים מלאכות. ועיין מ"ש ביפה עינים ע"ה ב'.
4-5. הצד חלזון והפוצעו הרי זה חייב שתי חטאות. בבבלי ע"ה א': ת"ר הצד חלזון והפוצעו אינו חייב אלא אחת. ר' יהודה אומר חייב שתים, שהיה ר' יהודה אומר פציעה בכלל דישה, אמרו לו אין פציעה בכלל דישה. ולפ"ז אף הבבא שלנו מדברי ר' יהודה (ח"ד). ובירושלמי פ"ז ה"ב, י' ע"ג: הצד חלזון ופצעו. אית תניי תני חייב שתים, אית תניי תני אינו חייב אלא אחת. מאן דאמר שתים, אחת משום צד ואחת משום נטילת נשמ'. ומאן דאמר אחת, היידה היא? משום נטילת נשמה. ולית לה צידה? לית לה צידה.13כ"ה בכי"ל, עיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 148. ושם תפסתי כעיקר את הפירוש הראשון שבק"ע. אבל קשה להניח כן, והעיקר הוא שאין לה (=ליה) צדה, כלומר, אין לו לחילזון צידה. ועיין מ"ש הגרו"ח מראדזין במאמר שפוני טמוני חול, ח' ע"א ואילך. ועיין בבבלי הנ"ל, ובתוספ' שם ד"ה הצד ובאהצו"י, עמ' 103.