1
2. האומר דגן קרדן הרי זה מדרכי האמרי. בד: דגן קררן. ובכי"ע וכי"ל: דגן וקדרין. ואף כאן נראה שהאומר פנה לדגן וארז (κέδρος) בהשבעה.8אבל השוה קדרון רבא אצל Montgomery בספרו Aramaic Incantation Texts, עמ' 272.
אבל בירושלמי פ"ו ה"ט, ה' ע"ג: דרגי דרגיבת משום דרכי האמורי. ובשרי"ר שם (עמ' 82): דַגֶנת דַרגֶנֶת משם דרכי האמורי. ומדברי ר' יהודה להלן שם מוכח שהעיקר הוא דגנת.9ועיין מ"ש קרויס בס' הזכרון לאלכסנדר קהוט, Semitic Studies, עמ' 348 ואילך, ודבריו אינם מתקבלים. ועיין להלן.
2
3. על שם דגון ע"ז שנאמ' לדגון אלהיהם ולשמחה. בירושלמי הנ"ל: וראש דגון ושתי כפות ידיו (שמואל א' ה', ד').