23. זה המעביר על העין. כ"ה בכל נוסחאות התוספתא והספרי הנ"ל. וכן בתו"כ קדושים פ"ו ה"ב, צ' ע"ג: המעביר על העינים. ובבבלי סנהדרין ס"ה ב': זה המעביר שבעה מיני זכור על העין. ובערוך ערך זכור: בתוספת שבת ובספרי פ' שופטים ת"ר מעונן זה המעביר ז' מיני זמר זכורו על העין. וכנראה שיש כאן תרכובת של שתי נוסחאות: מעביר ז' מיני זמר, ומעביר ז' מיני זכור. ועיין בפירש"י. וביד רמה השיג עליו ופירש ששורפים ז' אברי זכרות ממינים שונים ומעבירים את האפר על העין. ורבינו הלל בפירושו לספרי (נ"ו רע"ג) הנ"ל פירש ששבעה מיני זכור הם שבעה מיני כשפניות. והראב"ד בפי' לתו"כ הנ"ל: המעביר מיני זכור על גבי עיניו בהשבעה.
וברור מתוך העניין שר' ישמעאל פירש המעונן המשביח ע"י כישוף את העין שתראה מה שעין רגילה אינה רואה. ולפי הגירסא הראשונה של הערוך בבבלי, שבעה מיני זמר פירושו שבעה מיני לחשים, έπωδαί, incantationes, כפירוש הראב"ד (ועיין בהערת קהוט בעה"ש). ואף לפי הגירסא השניה, כנראה, פירושו שבעה מיני השבעות, עיין מ"ש שמואל קרויס בכתבי האוניברסיטה ובית הספרים בירושלים (קדם ויהדות) ח"א, מדור X, עמ' 10.
ולפי הגירסא של מקורות התנאים הנ"ל משמע שר' ישמעאל אוסר ללחוש לעין הרע, ומעונן פירושו מעביר כלים ידועים על העין כדי לבטל עין רעה, או מחלת העין. ור"ע והחכמים נחלקו עליו, ולפיכך השמיטה הר"מ. ועיין מ"ש להלן, שו' 40–41, ד"ה אבל, ד"ה ולגירסת.
23-24. אילו נותני עתים, כגון אילו שאומ' היום יפה לצאת. בכי"ל: היום יפה לעשות. ודוגמא זו והבאה אחריה חסרות בתו"כ ובספרי, אבל ישנה גם בבבלי הנ"ל, והדוגמא השלישית והרביעית חסרות אף בבבלי, ואינן נזכרות אלא בתוספתא גרידא. ומתוך העניין כאן אפשר לפרש שבסידרא הראשונה של הדוגמאות לא כיוונו ל"עונות" קבועות של סדרי הזמנים, אלא לימים בודדים שסימניהם מוכיחים עליהם שהם מוצלחים ובלתי מוצלחים, ושתי הדוגמאות האחרונות (חמה וכו' גשמים וכו') מבארות את הראשונות. והתוספתא לא דברה בבבא זו כלל בעונות הקבועות בשנה שהן יפות ומוצלחות או להפך.39עיין לדוגמא בפי' ספר יצירה המיוחס להרוקח, כ"א ע"ד: אילין יומיא דטב למיפק באורחא וכו'. ואצל אומות העולם היו לוחות קבועים בעניינים הללו, עיין לדוגמא ברשימה של Hesiodus בספרו מלאכה וימים חרוז 769 ואילך, ועוד אצל כמה סופרים קדמונים, והדברים ידועים. וכבר ישבו רבותינו הראשונים על מדוכה זו, עיין באוה"ג כאן, התשובות, עמ' 160 ואילך, תשובת הרמב"ן בשו"ת הרשב"א המיוחסות להרמב"ן סי' רפ"ג (=ארחות חיים ח"ב, עמ' 620 ואילך), מאירי כאן קנ"ו א' וסנהדרין, עמ' 251, חי' הר"ן שם ס"ה ב' ועוד, עיין מ"ש להלן. ועיין מ"ש ר"א מרכס בשנתון של צינציגטי ח"ג, עמ' 312 ואילך, 343 ואילך. ועיין מ"ש להלן.
24. היום חמה נחפית וכו'. בל"ב מדות, עמ' 293: היום חמה נהפכת. וכן במנוה"מ ח"ד, עמ' 443: היום חמה נהפכה. והנכון כלפנינו, ופירושו שהיום חמה מתכסית, והוא כנראה סימן רע,40בברכות ל"ד ב': רבא ביומא דעיבא לא הוה גזר תעניתא, שנא' סכות בענן לך מעבור תפלה. ופירש רב האיי (גנזי ירושלים של ר"א ווערטהיימער ח"ב, ט"ו ע"ב) שהכתוב שמו סימן רע. ויש להוסיף פירוש זה לאוה"ג שם, הפירושים, עמ' 47. וכשגשמים יורדים הוא סימן טוב.
25-26. כגון אילו שהן אומ' למודי ערבי שביעיות להיות יפות ועקידות וכו'. בד יפות ועקודות, ובכי"ע: יפות ועקורות. ובתו"כ הנ"ל: יפות עקורות (ובשני כי"י שם: עקרות). ובספרי הנ"ל: להיות חטים יפות עקורות. ובבבלי סנהדרין ס"ה ב': חיטין יפות עיקורי קטניות וכו', ועיין ברש"י וביד רמה שם שנתן כמה פירושים, ונדחק מאד בפירוש הדברים.41ועיין בפי' רבינו הלל לספרי שם, נ"ו ע"ג. וכנראה שהיתה לו גירסא אחרת בבבלי ובתו"כ הנ"ל בסוף הבבא הבאה, עיי"ש.
ולולא דברי רבותינו היה נ"ל לחלק את המלים בברייתא, כמו שחלקתי בפנים, והכוונה היא שהוא אומר, רגילות ערבי שביעיות להיות יפות ועקרות, כלומר, התבואה יפה, אבל עקרה, אינה מזריעה יפה, והוא הזרע שפליניאוס42תולדות הטבע סי"ח רפנ"ד, סי' קצ"ה. קורא לו, זרע עקר (semen sterile). והמעונן אומר כן מפני שהוא מאמין שע"פ טבע הדברים התבואה יפה בערב שביעית, כדי שתספיק אף לשביעית אבל היא עקרה, מפני שבין כך ובין כך אסור לזרוע אותה בשביעית, וזורעים ממנה למוצאי שביעית, והיא מתקלקלת בשביעית, עיין מ"ש פליניאוס הנ"ל, אבל הוציא קטניות מן הכלל. והרי התורה (ויקרא כ"ה, כ"א) הבטיחה: וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית, ועשת את התבואה לשלש השנים וכו'. ולא נתנה גבול לדבריה, בין לטיב הזרע ובין תבואה וקטניות.
ולפי פשוטם של דברים הכניס ר"ע בבבא זו אף את העתים הקבועים לתוך איסור מעונן, וכדברי הר"מ בספר המצות (ל"ת ל"ב): ולשון ספרא לא תעוננו אלו נותני העתים, כי הוא נגזר מן עונה, רוצה לומר לא יהיה בכם מעונן שיאמר העת הפלונית טובה והעונה הפלונית רעה וכו'. ובחבורו (פי"א מה' ע"ז ה"ח) כתב: איזה מעונן אלו נותני עתים שאומרים באצטגנינות יום פלוני טוב וכו' שנה פלונית או חודש פלוני רע לדבר פלוני.43וכן כותב ר' אבא מרי בר' משה (ס' מנחת קנאות פרעשבורג תקצ"ח, עמ' 33): מעונן ר"ע אומר זה המחשב עתים ושעות וכו', והפי' הנכון שמחשב אותן עתים ושעות ע"פ איצטגנינות להכי נקט לשון מחשב, לפי שהוא צריך עיון וחשבון, וכן כתב הרמב"ם ז"ל: איזהו מעונן אלו נותני עונות וכו'. והחולקים על הר"מ (עיין לעיל הערה 39) פירשו את הברייתא בדרך שאין לה עניין לאיצטגנינות. וכן כותב ר' אברהם בר חייא הנשיא:44ס' היובל לכבוד ארי' שווארץ, עמ' 34. ואמרו במעונן ר' עקיבא אומר זה המחשב עתים ושעות וכו' (כלשון הברייתא בבבלי), ואלו מחשבי עתים ושעות הם הסומכים על נסיוניהם אשר נסו בימיהם מדרך סברתם, ואינם רואים זה מדרך חכמת המזלות ולא ממהלכות הכוכבים, מפני שחכמת המזלות אינה נותנת חומרא ליום ידוע מכל שבוע וכו', וכן (אין) ערבי שביעיות יפות לחטים, ולא נוהגות מנהג אחר לדבריהם.45כלומר, הוא מתנגד למה שקראו היונים ήμέραι μελαίναι (dies atri), וכדברי הירושלמי בע"ז (פ"א ה"ב, ל"ט ע"ג): מילני אימירא וכו', מאן דזרע טלופחין בההוא יומא לא מצלחין. ולדברי הרב אין הדבר עניין לאצטרולוגיא שראה בה חשבון וחכמה. ובמדרש ל"ב מדות, עמ' 293 הנ"ל, השמיט את הדוגמאות שלנו, ולא הביא אלא את הראשונות.
ולאמיתו של דבר הרי כבר נחלקו בתלמוד עצמו בעניין זה, ור' חנינא סובר (בבלי שבת קנ"ו א') שיש מזל לישראל. וכן אמרו בקהלת רבה פ"ג ריש סי' ט': אמר שלמה הואיל ועתים עתים הן לכל, מה מהני אומנה באומנותיה וכשירה בכשרותיה.46כלומר, זריז בזריזותו, עיין מ"ש על מלה זו בתס"ר ח"ב, עמ' 148. ובתשובת הרמב"ן הנ"ל (ועיין לעיל, הערה 39) הביא כמה ראייות מן התלמוד שמותר לסמוך על איצטגנינות. והרשב"א בשו"ת ח"א סי' תי"ג העיר: ושמעתי שאף ר' עקיבא שאמר מעונן זה המחשב עתים ושעות, ואומר היום יפה לצאת וכו' הוא עשה תפלה ידועה למוצאי שבת.47כוונתו להבדלה דר"ע, וחלק ממנה הובאה בס' הקנה הארוך, ק"ז סע"ב, ונמצאת בכמה כי"י, עיין מ"ש גרשם שלום בספרו Major trends, עמ' 68, שם, עמ' 365, הע' 100.
26. קטניות להיות רעות. בסנהדרין הנ"ל: עיקורי (עיין מ"ש לעיל) קטניות מהיות רעות. ועיין ביד רמה שם. אבל בנוסחאות של מקורות התנאים הנ"ל כלפנינו.
אילו אוחזי העינים. תו"כ, ספרי ובבלי הנ"ל. ובמשנת סנהדרין ספ"ז: המכשף העושה מעשה חייב, ולא האוחז את העינים. ר' עקיבא וכו' העושה מעשה חייב, האוחז את העינים פטור. ובפיה"מ להר"מ שם: פטור, כלומר פטור, אבל אסור, כעין פטורי שבת, אבל חייב מלקות. כלומר מכת מרדות, עיין בחבורו פי"א מה' ע"ז הט"ו. ולעיל שם ה"ט כתב: וכן האוחז את העינים ומדמה בפני הרואים שעושה מעשה תמהון והוא לא עשה הרי זה בכלל מעונן ולוקה, כלומר, מדאורייתא, עיין בכ"מ הט"ו שם ובב"י טיו"ד סי' קע"ט ובלח"מ ה"ט שם, ומ"ש בעבודת המלך שם.
ובסמ"ק סי' קל"ו: ובתוספתא מפרש לא תעוננו זה האוחז את העינים דחייב, ופטור דאמרינן התם (משנת סנהדרין ספ"ז הנ"ל; תוספתא שם פ"י סה"ה) זהו ממיתה אך לוקה, למ"ד לאו שאין בו מעשה לוקין עליו וכו'. וכוונתו בשם תוספתא לברייתא שבבבלי סנהדרין הנ"ל, כרגיל אצל הראשונים לקרוא לברייתות "תוספתא" (עיין מ"ש בתשלום תוספתא, עמ' 6 ואילך). ודברי הסמ"ק הובאו בארחות חייב ח"ב, עמ' 238.