17. אכול תמרה חזרת זו שתהא זכרני וכו'. בכי"ע, בכי"ל ובילקוט: אכול תמרת51כלומר הגבעול שלא נגמר לגמרי, עיין תוספתא פרה ספי"א (בדפוסים ספ"י). החזרת זו וכו'.52בילקוט ד"ר בטעות: שתהא מבריני בה, אבל בילקוט כת"י לנכון: שתהא זכרני בה. וכנראה שהאמינו שהחזרת53החסא, עיין מ"ש ר"ע לעף, פלורה ח"א, עמ' 426 ואילך. מועילה לזכרון, וחז"ל חשבוה לאמונה טפלה מדרכי האמורי. ופליניאוס54תולדות הטבע ס"כ פכ"ו סוף סי' ס"ד. כותב שיש אומרים שהחזרת מצללת את החושים.55 Ut aliqui tradiderunt sensus purgant.
אל תאכילני פני ברקית. בכי"ע, כי"ל וילקוט: מפני ברקית,56אלא שבכי"ע ובילקוט: אל תאכלנה. וכן צ"ל לפנינו. וברקית היא מחלת עינים שטיבה המדוייק לא נתברר.57עיין להלן פ"ח ה"י, שו' 28. וכבר העיר לנכון ר"ע לעף58פלורה ח"א, עמ' 428. על דברי פליניאוס הנ"ל59ס"כ ספכ"ו סי' ס"ח. שכתב: ויש אומרים שהאוכל חזרת לעתים תכופות יותר מדאי לוקה בראייתו, ועיי"ש עוד דוגמא. וכנראה, שההמון האמין שהאוכל חסא סופו לקבל ברקית מסבות חיצוניות, מחמת הכשוף שבחזרת.
18. השוק60מלה זו נכתבה פעמיים בכ"י, בסוף העמוד ובתחילת העמוד הבא, ובשניהם: השוק. בארונו של מת שתראנו בלילה. בד: חשוך בארונו וכו', וכ"ה בא"ח הנ"ל. ובכי"ע: נשוק בארונו של מת כדי שתראנו (והמלה "בלילה" חסרה שם). ובכי"ל: חשוק בארונו וכו'. ובילקוט הנ"ל (וכ"ה בכ"י): חשוק ארונו של מת שתראנו הלילה. ובל"ב מדות: דבוק בארונו של מת וכו'. וקשה להכריע בין הנוסחאות, ועיין מ"ש להלן בסמוך. ועיין ר"מ פי"א מה' ע"ז הי"ג.
אל תישק בארונו של מת וכו'. וכ"ה בכי"ע. ובד: אל תישן וכו'. ובכי"ל: אל תחשוק וכו'. ובילקוט: אל תחשקנו שלא תראנו הלילה. ובא"ח, ריש עמ' 620: לא תחשוך שלא תראנו. ובל"ב מדות הנ"ל: אל תדבק בארונו שלמת כדי שלא תראהו בלילה.
ורוב הגירסאות מקיימות את הנוסח "חשוק" (ומכאן: השוק, חשוך) שתרגמוה נשוק, דבוק, וכדברי הבבלי (ע"ז ל"ה א'): ישקני מנשיקות פיהו וכו' השוק שפתיך זו בזו. לוי הנ"ל (לעיל הערה 2), עמ' 33, מביא אמונה טפלה שרווחה בפורטוגל לנשק את סוליית מנעל המת, כדי שלא לחלום על המת.
19. שתהא חולם חלומות. כ"ה בכל הנוסחאות, וכ"ה בילקוט. אבל בד: חלומות טובות.
20. שלא תהא חולם וכו'. בילקוט בד"ר ובכ"י: שתהא חולם וכו', אבל בכ"י תוקן בין השורות: שלא.
שב על המכביד וכו'. וכן בילקוט: שב על מכבד וכו'. ובא"ח: שב על המשבר וכו'.