1
15-16. קרא עורב ואמ' לו צרח קרא עורב ואמ' לו חזור לאחוריך וכו'. וכע"ז בד ובכי"ע. ולפי גירסא זו אפשר לפרש שאומר כן לעורב: צרח, או חזור לאחוריך. וכן בבבלי ס"ז ב': האומר לעורב צרח (בכי"מ שם: צווח) ולעורבתא שריקי והחזירי זנביך (כ"ה בכי"מ) יש בו משום דרכי האמורי.
אבל בכי"ל: קרא עורב ואמר צרה, קרא עורב ואמר חזור לאחוריך. וכ"ה בילקוט בכ"י ובד"ר (אלא שבד"ר בטעות: חזור לאוריך). וכן בא"ח הנ"ל: קרא עורב ואמר חזור לאחוריך (והרישא חסירה שם). ולפי זה הפירוש הוא שהאדם אמר עת צרה עכשיו, ואם יצא (הוא, או חבירו) לדרך אומר: חזור לאחוריך מפני שלא תצליח. וקריאה משונה של עורב היתה משמשת סימן רע אף אצל אומות העולם, עיין לוי הנ"ל (לעיל הערה 2), עמ' 32.