19-20. לא תצא בהמה בזוג שבצוארה אבל יוצאה וכו'. וכע"ז בד. וגירסא זו בלתי אפשרית שהרי אמרו עליה: זה חומר בבהמה וכו'. ובכי"ל: לא תצא בהמ' לא בזוג שבצוארה ולא בזוג שבכסותה (פירש"י: כסות עושים לסוסים מעולים שלא יטנפו) וכו'. וכע"ז בבבלי נ"ח א',27ועיי"ש בדק"ס, עמ' 121, הע' ס'. ועל פיו הגיהו כל המפרשים.
ובכי"ע: לא תצא אשה לא בזוג שבצוארה ולא בזוג שבכסותה וזה וזה מקבלין טומאה. ושמא יש לפנינו (בכי"ו ובד) השמטה, וצ"ל: לא תצא בהמה [לא בזוג שבצוארה ולא בזוג שבכסותה, וזה וזה מקבלין טומאה. לא תצא אשה] בזוג שבצוארה אבל יוצאה וכו'. ולפ"ז צ"ל בכי"ע: לא תצא אשה [בזוג שבצוארה אבל יוצאה בזוג שבכסותה וזה וזה מקבלין טומאה. לא תצא בהמה] לא בזוג וכו'. וחזרו כאן על הרישא מפני שבזוג שיש בו ענבל עסיקינן,28ואפשר שהסופרים השמיטוה מדעת בכי"ו, משום שראו כאן הכפלה של הרישא, ואף סתירה, שבאדם אמרו לעיל (שו' 18) וזה וזה אין מקבלין טומאה, ובאשה אמרו כאן: זה וזה מקבלין טומאה. ובאמת יש כאן הבדל במהות התכשיט, וכמו שכתבנו בפנים. דומיא דבהמה שאינו טמא אלא אם יש בו ענבל, עיין בבבלי נ"ח ב'. ובהמה אינה יוצאה בו, אפילו אם הזוג פקוק, כמפורש במשנתנו (פ"ה מ"ד), משום שנראה כמוליכה לשוק (עיין לעיל פ"ד, שו' 16, ומש"ש), אבל אשה יוצאה בזוג שבכסותה, אם הזוג פקוק ואינו משמיע קול. ועיין בירושלמי פ"ו ה"א, ז' ע"ד.
20-21. וזה וזה מקבלין טומאה. וכ"ה בד, וכן משמע מגי' כי"ע (עיין מ"ש לעיל). אבל בכי"ל: וזה וזה אין מקבלין טומאה, וכ"ה בבבלי. והבבלי לשיטתיה שהעמידה בזוג שאין בו ענבל, ולפיכך אינו מקבל טומאה בבהמה, שאין תכשיטי בהמה טמאים. אבל קשה לבטל את גירסתינו המקויימת ע"י ד ושיש לה סיוע מכי"ע. ולפיכך נראה כמו שהסקנו לעיל שבזוג שיש לו ענבל עסיקינן, ולפיכך טמא בין באדם בין בבהמה. ועיין מ"ש בתוספות בכורים ובשירי מנחה ד"ה אבל.
21. זה חומר בבהמה וכו'. עיין לעיל פ"ד ה"ה, שו' 14–15.
לא תצא בהמה וכו'. וכ"ה בבבלי נ"ח א', ופירש במאירי (נ"ח א' ד"ה לא יצא) שאין החותם תכשיט אצל בהמה, אלא משאוי.
22. אין מקבלין טומאה. מפני שאינו כלי ואינו משמש אלא לסימן, אבל באדם הוי תכשיט (לשיטת התוספתא, עיין מ"ש לעיל, שו' 19), ותכשיטי אדם טמאים.