12. נוטלה ומכסה וכו'. כלעיל פ"ד, שו' 33. (תוספות בכורים). ואף כאן אף שאין יוצאין בה מטלטלין אותה. [תיקונים והשלמות: בגוף התוספתא שם (עמ' 20, שו' 11): יוצאין באספלנית, ובמלוגמא וברטייה וכו', נוטלה ומכסה בה את הכלים וכו'. כנראה, שכן נהגו למעשה לסתום את פי הכלים באספלנית וברטייה. ובירושלמי פ״ו ה״ה, ח׳ ע״ג: ר׳ ינאי סבר מימר הלכה כר׳ יוסי וכו', ר׳ ינאי סבר מימר אדם לא עשו אותו כקרקע וכו', עשה לו רב חייה בר אשי בית יד למוך שבאזנו, סברין מימר אדם כקרקע הוא וכו'. ומכאן שהחכמים שם דנו את הסתימה ואת המוך שבאזניהם ככיסוי כלים, ותלאות במחלוקת ר׳ יוסי וחכמים במשנתנו שם ספי״ז.]
13. לא יתקיננה משבת וכו'. כלומר, אעפ"י שאם נפלה מטלטלין אותה, מ"מ לא יפשטנה (אם נקמטה) ויתרצנה בשבת כדי שיחזירנה במוצאי שבת מיד, מפני שאין מתקינין מקודש לחול. וכ"ז מ"נוטלה ומכסה וכו' " עד "מקודש לחול" הוא כנראה מאמר המוסגר. ועיין להלן פי"ב הי"ז, שו' 67 ואילך.
14. ר' יודה אומ' וכו'. וכ"ה בבבלי הנ"ל, אבל בירושלמי שם פ"י הי"א, כ"ו ע"ג, סתם: והתני החליקה וכו'.
15-16. וחוזר ומגלה וכו'. בירושלמי הנ"ל: ובלכד שלא תצא רשות כל אותה המכה. וצריך לחלק בין נטילת איספלנית לבדה, ובין נטילתה יחד עם האגד, עיין לעיל, שו' 11 ומש"ש.
16-17. מפני שבא לידי מרוח וכו'. ירושלמי ובבלי הנ"ל. ועיין להלן פסחים פ"ז ה"א. [תיקונים והשלמות: יש להוסיף גם ירושלמי שבת פ״ז ה״ב, י׳ רע״ד: הממרח את האיספלנית חייב משום ממחק.]