28. אי זהו קמיע מומחה וכו'. במשנתנו פ"ו מ"ב: ולא בקמיע בזמן שאינו מן המומחה. ומפרשת הברייתא איזהו קמיע מומחה. והברייתא מתאימה יותר לנוסחתה בבבלי ס"א א' מאשר לירושלמי פ"ו ה"ב, ח' ע"ב, שהובאה שם רק הרישא והסיפא, עיי"ש.
29. יוצאין בו. ודווקא אם קשור בו, ובלבד שלא יאחזנו בידו ויעבירנו, עיין בבלי ס"ב רע"א.
29-30. ואין צריך לומ' שניכפה וכו'. בבבלי הסדר הפוך: אחד חולה שיש בו סכנה ואחד חולה שאין בו סכנה, לא שנכפה אלא שלא יכפה וכו'. ולפי הגירסא שלפנינו אפשר לפרש להלן שאפילו אם חושש שיבוא לידי חולי שאין בו סכנה מותר, ולאו דווקא אם כבר בא לחולי שאינה של סכנה. וכן מפורש בסמ"ג לאווין ס"ה, י"ח ע"ד: או בשביל שלא יחלה עוד אם ידאג מחולי, ואפילו מחולי שאין בו סכנה.52וכ"ה בסמ"ק סי' רפ"א, ד' קרימונא, קמ"ד ע"א. ועיין מ"ש בגליוני הש"ס לר"י ענגיל ס"א א'. ובה"ג ד"ב, עמ' 88, הסמיך לברייתא שלנו: תנו רבנן יוצאין באבן תקומה וכו', לא שהפילה אלא שמא תפיל, ולא שעיברה, אלא שמא תתעבר ותפיל (בבלי ס"ו ב').
31. קושרו ומתירו בשבת. בבבלי: וקושר ומתיר אפילו ברשות הרבים. ופירש במאירי (ס"א א'): ואין חוששין שמא יביאנו ארבע אמות ברה"ר, שמתוך שהוא אדוק בה לא יזוז עד שיחזור ויקשור. ברם מלשון התוספתא משמע שעיקר החידוש הוא שהוא קושרו ומתירו בשבת. וכן להלן פ"ה ה"ד: יוצאין באיגד שעל גבי המכה וקושרו ומתירו בשבת, והטעם הוא, כנראה, מפני שאינו קשר של קיימא. וברוקח סי' ק"ב: בתוספתא יוצאין במוך ובספוג שעל גבי המכה וכו' וקושרו ומתירו בשבת וכו' יוצא באספלנית וברטייה וכו', ואם נפל לא יחזיר ואין צריך לומר שלא יתן לכתחילה. יוצאין בקמיע מומחה וקושרו ומתירו בשבת וכו'. ומסמיכות שתי הברייתות משמע שהוא פירש שקושרו ומתירו בשתיהן עניין אחד הוא. ובבבלי תרתי קא משמע לן. ועיין בתוספ' נ"ז א ד"ה במה ובס' התרומה ה' שבת סי' רל"ט.
ובלבד שלא יתננו לתוך השיר וכו'. והברייתא מפרשת שטעם האיסור הוא מפני מראית העין (וכ"ה ברוקח ובבבלי הנ"ל), ולפ"ז משמע שאלמלא הטעם של מראית העין היה מותר לצאת בקמיע שבשיר ובטבעת. ור"ת הוכיח מברייתא זו53לפי ס' התרומה ה' שבת סי' רל"ט, או"ז ה' שבת סי' פ"ד, ס"ק ט', ח"ב, כ' ע"ג, חי' הרמב"ן רפ"ו, רשב"א נ"ט ב' ועוד. שבשיר וטבעת גרידא (בלי קמיע) מותר לו לצאת לאיש, שלא גזרו אלא בתכשיטי אשה (עיין תוספ' עירובין ס"ט א' ד"ה כיון). והרמב"ן והרשב"א54הנ"ל בהערה 53. דחו ראייתו, "דאלו היה מותר לקשור בשיר ובטבעת היו טפלה לקמיע ושרי" (לשון הרשב"א. ועיין ברמב"ן). ולפיהם הברייתא מתפרשת כפשוטה שמן הדין מותר לקשור את הקמיע לשיר וטבעת (או כלשון התוספתא: ליתננו לתוך השיר וכו'), מפני שאינם אלא טפילה לקמיע, אבל מפני מראית העין אסור, מפני שנראה כאילו יוצא בשיר וטבעת גרידא, מה שאסור בשבת.55ועיין בלשון הרמב"ן שם. ולשיטת ר"ת שבשיר וטבעת בלי קמיע מותר לצאת, צריך לפרש "מראית העין" כפירש"י ס"א רע"ב שבשניהם יחד נראה כאילו מתכוין בקמיע לא לרפואה אלא לתכשיט, והרי הקמיע אינו תכשיט.
ובירושלמי הובאה בבא זו וחסר שם הטעם "מפני מראית העין". ושם נראה לפרש שאסרו מפני שאין השיר והטבעת טפלים לקמיע, והם אסורים מפני תכשיטים,56ושיטת הירושלמי ברורה שתכשיט אסור אף לאיש, עיי"ש פ"ו ה"א, ח' ע"א, באהצו"י שם, עמ' 72, בשיטה למו"ק י"ב ב', עמ' ק"ג, ומ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 103. שאסור לצאת בהם בשבת מדינא. ולפיכך התירו לתת את הקמיע בתוך סילון (צינור), מפני שסילון אינו תכשיט, ובוודאי בטל אגב קמיע, ומותר.