לא יצא חמור באיכוף וכו'. מפני שאיכוף הוא של עץ, ומניחים אותו על המרדעת כדי למנוע את חיכוך המשא, ולפ"ז אפילו הוא קשור מערב שבת אינו אלא למשא ואסור לצאת בו, אפילו אם מתכוין לחממו. ודעה זו של הת"ק הובאה בבבלי נ"ג א'. אבל בירושלמי הובאה רק דעת רשב"ג להלן בסתם. עיין להלן.
4. רבן שמעון בן גמליאל אומ' וכו'. וכ"ה בכי"ע, בכי"ל ובבבלי הנ"ל. אבל בד בטעות: רבן גמליאל אומר וכו'.
4-5. בזמן שקשור בו לחממו. כלומר, אם קשר אותו מערב שבת כדי לחממו. ובירושלמי פ"ה ה"ד, ז' ע"ב: תני יוצא הוא החמור באיכוף שלו בשביל לחממו. ולפי הירושלמי אין הבדל בין מרדעת לאיכוף. וכן אמרו לעיל שם בסמוך על מרדעת שאינה קשורה: תני אבל מטייל הוא בה בחצר וכו', אף לעניין איכוף כן. ועיין בבבלי נ"ג א' ובשי"ק בירושלמי שם ד"ה תני יוצא, ודבריו קשים, שהרי ברור שהבבלי חולק על הירושלמי.
5. את המסורכו וכו'. פי' בערוך ערך סרך א': פי' בלע"ז פיטורל (Poitrail, poitrel), וכן פירש"י כאן בכת"י,8עיין מ"ש דרמישטיטיר ובלונדהיים בספר Les Glosses Francaises וכו', סוף עמ' 107. והיא הרצועה שנותנים בחזה הסוס ומפשילים אותה מתחת זנבו כדי להחזיק את המשא. עיין בעה"ש ערך סרך א'.