Tosefta Kifshutah on Shabbat 4:13

40. פורפת כתחילה בדבר הניטל בשבת. במשנתנו פ"ו מ"ז: פורפת על האבן ועל האגוז ועל המטבע.⁶⁷פיר"ח: נותנת אבן, או אגוז, או מטבע, בקצה הסדין, כמין קרס בלולאות, שלא ישמט הסדין מעליה. ובלבד שלא תפרוף לכתחלה בשבת. ובירושלמי שם (ה"ז ח' ע"ג): תני רבן שמעון בן גמליאל אומר לא שנו (כלומר, שלא תפרוף לכתחלה בשבת) אלא מטבע ואבן, הא באגוז מותר, מפני שהוא מיטלטל. ועיין בירושלמי להלן שם, ושמא גרסו לעיל בברייתא זו דברי ר' מאיר (עיין מ"ש לעיל שו' 39, ד"ה ובבבלי) וסברו שאף בבא זו מדברי ר' מאיר.⁶⁸אבל עיין מ"ש להלן הע' 69, והירושלמי מתפרש כפשוטו.
ובבבלי (ס"ה ב'): אמר אביי סיפא (כלומר, ובלבד שלא תפרוף וכו') אתאן למטבע. ופירש"י: דלאו בר טלטול הוא, אבל אבן שהקצה לכך ראוי לטלטול. ועיין בתוספות רי"ד שם שרמז לתוספתא כאן. וברשב"א ס"ד סע"ב: סיפא אתאן למטבע, אבל שארא אפילו לכתחילה, ותמהני מאי שנא מטבע מאי שנא אבן וכו' ובירושלמי גרסינן תני רשב"ג אומר לא שנו אלא מטבע ואבן הא באגם⁶⁹באגם = באגן = בעוגן, בקרס (שמשתמשים בו לוילאות המחוברים לקרקע). וגירסא זו מקיימת את הגהתי בירושלמי כפשוטו, עמ' 111. ולפיה אין צורך לשער שהירושלמי גרס בתוספתא כאן דברי ר' מאיר, אלא מכוין למשנתנו פי"ז, עיין בפ"מ. ועיין מ"ש להלן פי"ד, שו' 4. (כ"ה בד"ר) מותר מפני שהוא מטלטל [וכו', כמה דר' מאיר אמר דבר שהוא מיטלטל] מותר כן⁷⁰ברשב"א בט"ס: מותרין, וצ"ל: מותר כן. רשב"ג או' דבר שהוא מטלטל מותר. ובאו"ז ה' שבת סי' פ"ד, ס"ק כ', כ"א ע"ב יישב שבירושלמי מדברים באבן שלא הקצהו מע"ש, עיי"ש.⁷¹ועיין בס' יריאים השלם סי' רע"ד, קמ"ט ע"א, ובהע' ר"ז שם.