4. מרחץ שסתמו נקבין שלו וכו'. בירושלמי (פ"ג רה"ג): בראשונה היו סותמין את הקמין וכו'. ובמקבילה שבבבלי (מ' א'): בתחילה היו רוחצין בחמין שהוחמו מערב שבת וכו'. ומכאן שסתימת נקבי הקמין (κάμινος, תנור, פורנה) מטרתה למנוע את חום האש מלחדור למרחץ, כפירש"י (בשם רבו הלוי) והרשב"א לברייתא שלנו בבבלי מ' א'.
5. רוחץ בו מיד. כלומר, ואינו צריך להמתין עד כדי שיעשו. אבל אם לא סתם את הנקבים צריך להמתין, כמו ברישא כאן (רשב"א והמיוחס להריטב"א).8ועיין במשנת מכשירין פ"ב מ"ה. ולפני יותר מעשרים שנה שמעתי מפי ר' דוד סלוצקין מירושלים פירוש יפה במשנה הנ"ל, והיינו שדברי ר' יהודה שם הוא מאמר המוסגר, כלומר, שאין צורך לשהות כדי שיחמו החמין בכל המרחץ, אלא כדי שיחמו חמין באמבטי קטנה, וכסיגנון ר' יהודה במשנת כלים פ"ה מ"א: משיסיק את החדש כדי לאפות בישן סופגנין, והמשך המשנה "אם יש בה רשות וכו' " הוא מדברי הת"ק, וכולם מודים בה, כמו במ"ו להלן שם. ולפי פירוש זה נתן ר' יהודה כלל לדבריו, ובכל מקום שנאמר לעניין מרחץ בכדי שיעשה אינו ממתין אלא בכדי שייחמו באמבטי קטנה. ומצאתי ראייה לפירוש זה בפי' הר"ח שבת קנ"א ב' וקטע מס' העתים (שפרסם הרי"ל זלוטניק בסיני כרך ט"ו, שבט-אדר תש"ה, עמ' קכ"ב) שגרסו במשנה זו: ואם (בוי"ו) יש בה רשות וכו', הרי לך ברור שהלכה זו אינה מדברי ר' יהודה. ומתוך סוגיית הבבלי שבת שם אין שום סתירה לפירוש זה לפי הגירסא הנכונה של כתה"י והגאונים, עיין דק"ס שם, עמ' 364, הערה ס', ואוה"ג, הפירושים, עמ' 92. Bובראב"ן סי' שפ"ה, ס"ח ע"א: מחצה על מחצה [וכו']. ר' יהודה אומר באמבטי גדולה (צ"ל: קטנה), כלומ' מקילינן שאין צריך להמתין אלא בכדי שיחמו חמין של אמבטי קטנה וכו'. ולפ"ז אף הוא חשבה לעניין בפני עצמו, אבל מתוך פירושו שם ברור שאף הוא לא פירש כפירושו של ר' דוד סלוצקין הנ"ל. וכן מוכח מדברי כל הראשונים שפירשו בדרכים שונות, ולפי פירושיהם אין דברי ר' יהודה עניין לברייתא שלנו כאן.
סתמו נקבין שלו מערב יום טוב וכו'. הרשב"א מ' א' בשם רבו (רבינו יונה ?).
5-6. ביום טוב ומזיע. הראשונים (תוספ' מ' א' ד"ה למוצאי, הרשב"א ועוד) פירשו שה"ה ברישא אם פקק את הנקבים מערב שבת מותר לו להכנס ולהזיע, אלא שלא היה דרכם להכנס ולהזיע אם היה אסור להם לשטוף בחמין, עיי"ש. ועיין בבאור הגר"א או"ח סוף סי' תקי"א.
6. ורוחץ בצונן. וכ"ה בכי"ע, בכי"ל וברשב"א הנ"ל. ועיין בב"י טאו"ח סי' שכ"ו. אבל בד: ומשתטף בצונן, ועיין במרדכי פ"ג סי' ש"ג, באגודה שבת סי' נ"ה, ק"כ ע"ד, ובב"י הנ"ל. ועיין מ"ש להלן שו' 8, ד"ה ויוצאין ורוחצין בצונן.
ובבבלי מ' א': ויוצא ומשתטף בבית החיצון. והוכיח ברשב"א בשם הרמב"ן הנ"ל מן התוספתא כאן שאפילו בבית החיצון אינו רוחץ בחמין אלא בצונן דווקא, ואפילו בחמין שהוחמו בערב יו"ט. ועיין בבלי כאן מ' א' ולהלן ביצה פ"ב ה"י ומש"ש. ועיין בירושלמי בסוגיין ובראבי"ה ביצה סי' תשנ"ו, ח"ב, עמ' 458, ובהערות שם.
8. ויוצאין ורוחצין בצונן. וכ"ה בכל נוסחאות התוספתא וברשב"א מ' א' הנ"ל. אבל בתוספות מ' סע"א מעתיקים בשם התוספתא: ונשתטפו בצונן. ועיין מ"ש לעיל שו' 6, ד"ה ורוחץ. ובבבלי שם: ויצאו ונשתטפו בבית החיצון. ועיין להלן.
8-9. אלא שהיו חמין שלו מחופין בנסרין. וכ"ה בבבלי הנ"ל. ופירש"י: ולא היו צריכים לחוש שמא נתחממו בשבת מחומו של מרחץ. ופירש כן מפני שרבינו סבר כשיטת כמה מן הראשונים שפירשו שנשתטפו בחמין. ובתוספות הנ"ל השיגו עליו מן התוספתא כאן שמפורש בה שנשתטפו בצונין, ופירשו: אלא שחמין שלו מחופין, ולא יסברו העולם שרחצו בחמין. וכן פירש מכח התוספתא גם ברשב"א הנ"ל, ובריטב"א (מ' א') הוכיח כן מן הירושלמי בסוגיין.
9. האבטאות שבכרכין מטילין בהן וכו'. עיין להלן פט"ז הי"ח שו' 41, ומש"ש. ובבבלי מ' רע"ב: אבל דכפרים לא, מ"ט כיון דזוטרין נפיש הבלייהו. ועיין ר"מ פכ"ב מה' שבת ה"ב וב"י טאו"ח סוף סי' שכ"ח.9ואשר לטיול סתם משמעותו המדוייקת היא הליכה לשם הליכה בלי שום מטרה אחרת, אלא אם כן מפורש שטייל לאיזה צורך. ואף בביתו אדם מטייל כלהלן פ"ד ה"ח, שו' 24, ויומא פ"ד ה"ה, שו' 22. וכן בירושלמי סוכה פ"ב ה"ט, נ"ג ע"ב: שיהא אוכל בסוכה ומטייל בסוכה. וכן בבבלי שם כ"ח ב' ומו"ק כ"ד א'. וכן בס' המעשיות של גסטר, עמ' 38: אכול ושתה והטייל.