1. לא תמלא אשה קדרה וכו'. ירושלמי פ"ג ה"א, ה' ע"ד (ומקבילה), בבלי י"ח ב'. ומתוך מקום הברייתא כאן משמע שהיא מפרשת את משנתנו (פ"ג מ"ד): מעשה שעשו אנשי טבריא והביאו סלון של צונן לתוך אמה של חמין, אמרו להן חכמים אם בשבת, כחמין שהוחמו בשבת וכו'. ובירושלמי שם: מעשה שעשו אנשי טבריא וכו'. בראשונה היו סותמין את הקמין מערב שבת ונכנסין ורוחצין בשבת. נחשדו להיות ממלין אותו עצים מערב שבת והיא דליקה והולכת בשבת ואסרו להן רחיצה וכו'.1בבבלי מ' א' נמסרה הלכה זו בשם בר קפרא, ועיין להלן ה"ג. ולפי פירוש הירושלמי המעשה באנשי טבריא הוא לא בתולדות חמה אלא בתולדות אור, והיא הטמנה ממש.2עיין בבלי ל"ט רע"ב. וכבר אמרו לעיל בירושלמי שם: ועל דעתין דרבנין דהכא סלקת מתניתא.3עיין מ"ש על הביטוי "סלקת מתניתא" לעיל ח"ב, עמ' 733, ובהערה 7 שם. (כ)מעשה שעשו אנשי טבריא. כלומר, "מעשה שעשו אנשי טבריא" אינו דבוק למשנה שלפניה אלא מכאן ואילך מתחיל עניין אחר.4עיין בנועם ירושלמי במקומו ומ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 80. והתוספתא הלכה יותר רחוק והתחילה כאן בפרק חדש. ועיין מ"ש להלן שו' 5 ד"ה רוחץ.
ותרמוסין ועססיות. בשאר הנוסחאות הסדר הוא: עססיות ותורמוסין. וכ"ה בירושלמי ובבבלי. וכן בס' יחוסי תנאים ואמוראים סוף ערך בייתוס (הוצ' הרי"ל פישמן, עמ' 33): גרסי' בתוספתא דשבת פ' לא תמלא אשה קדירה עססיות. אבל בס' העתים, עמ' 29, מעתיק בשם הרי"ף מהדו"ק: דת"ר לא תמלא אשה קדירה תורמוסין ועססיות. ואשר לטיבן פירש"י (י"ח ב'): מיני קטניות וצריכין בישול יותר. ועיין מ"ש לעיל ח"א, עמ' 361, על תורמסין. ולא נתברר בדיוק מהו עססיות, עיין מ"ש ר"ע לעף בפלורה ח"ב, עמ' 456 ואילך. והגאונים כתבו (אוה"ג, התשובות, עמ' 13): עססיות ממיני קטניות שגדלין בארץ ישראל ומבשלין אתהן והם רגילין בהן וכו' אבל בארצנו אין מצויין כל עיקר. ועיין תשה"ג אסף ח"ב (ירושלים תרפ"ט), עמ' 155.
ומתוך מקומה של הברייתא כאן, וכן מן הסיפא כאן, משמע כפירש"י הנ"ל שהקיטניות הללו צריכים בישול רב וגזרו עליהם במיוחד. אבל הר"מ (פ"ג מה' שבת הי"ב) כתב: מפני שאינן צריכים בישול הרבה, ודעתו עליהן לאוכלן לאלתר. וכן מביא המאירי בשם יש מפרשים. ברם הרשב"א (י"ח ב') הכריע כפירש"י עיי"ש. וכן פירש בבעל המאור רפ"ג ד"ה ואם תשאל.
2. למוצאי שבת אסורין עד כדי שייעשו. וכ"ה בירושלמי (פ"ג ה"א, ה' ע"ד) ובבבלי י"ח ב'. ופסקו הגאונים5שאילתות ריש סי' קכ"ח, בה"ג ד"ו, כ"א ע"ד, ד"ב, עמ' 114. שאף בעשה מלאכה דאורייתא בשוגג, לר' יהודה אסורין למוצאי שבת עד כדי שיעשו, וכן פסקו כמה מן הראשונים.6עיין לעיל פ"ב, הערה 82. אבל ברמב"ן חולין ט"ו א' כתב: ויש מן הגאונים האחרונים שהם חולקים בזה ואומרים שלא הוזכר בכדי שיעשה במעשה שבת דישראל עצמן אלא במלאכת הגוי וכו', במלאכת ישראל הנעשית מאליה, כגון לא תמלא אשה קדירה וכו', והטעם לכל זה משום דקיל ליה וגזרינן, אבל במבשל ממש בשוגג או במזיד לאחרים אין אוסרין עליו אלא יומו, ואין טעמם מחוור וכו'. וזו היא שיטת הר"מ בפ"ו מה' שבת הכ"ג (ועיי"ש במ"מ), וכן כתב הרי"ד לחולין שם (הסגלה חס"ז, עמ' 9).
וכבר הקשו על הר"מ מסוגיין בירושלמי שאמרו שם שאף בברייתא זו נוהגת המחלוקת של ר' מאיר ור' יהודה במבשל ממש בשבת, עיין במה"פ תרומות פ"ב ה"ג ד"ה תני. ועיין מה שהאריך בזה בהעמק שאלה סי' קכ"ח אות א'. ובפי' הרידב"ז לתרומות פ"ב שם פירש שבמחלוקת זו של הגאונים הראשונים והר"מ חולקים האמוראים בירושלמי. ועיין ביפה עינים כאן י"ח ב'. ועיין תוספ' עירובין מ' א' ד"ה אי, סמ"ג לאווין ס"ה ד"ה האופה, י"ד ע"א, שבה"ל השלם סי' פ"ו, ל"א ע"ב.