כלים שניטמאו באב הטומאה וכו'. במשנתנו (פ"ב מ"ז): ספק חשכה ספק אין חשכה וכו' ואין מטבילין את הכלים, ומפרשת הברייתא שבכלים שנטמאו באב הטומאה עסיקינן. עיין מ"ש להלן.
29. ר' שמעון שיזורי אומ' אף בחול וכו'. וכ"ה בבבלי ביצה י"ט א'. אבל בירושלמי (כאן ובמקבילות בתרומות פ"ב ובביצה פ"ב) הביאו את הברייתא שלנו בשם: תרין אמורין. ואמרו שם שלדעת הת"ק מטבילין בחול בין השמשות כדי שיוכל להשתמש בכלי לחולין בטהרה. ובראב"ן סי' שמ"ב: עשרתם ערבתם הדליקו את הנר. ולמה אינו אומר הטבלתם את הכלים וכו' ועוד דסמוך לחשיכה יכול לעשר ולערב אבל להטביל לא שהטבילה של כלים צריך מבעוד יום כדי שיעריב עליהם השמש. ועיין מ"ש באבן שלמה שם.
30. ושנטמאו בולד הטומאה וכו'. מכאן מוכח שבשבת עצמה אין מטבילין אפילו אם נטמא בולד הטומאה, וכן מוכח מן הירושלמי כאן פ"ב ה"ז, ה' ע"ג, ובמקבילות. ואעפ"י שאמרו להלן (פט"ז הי"ג וביצה פ"ב ה"ט): כלים שנטמאו באב הטומאה אין מטבילין אותן ביום טוב ואין צריך לומר בשבת, ומשמע שאם נטמאו בולד הטומאה מטבילין אותן, הרי אפשר שלא נקטו כן אלא משום יו"ט שמטבילין בו כלי שנטמא בולד הטומאה, כמפורש בבבלי ביצה י"ח א'. וכמה מן האחרונים לא חילקו בין שבת ויו"ט, עיין בב"י טאו"ח סי' שכ"ג, במל"מ פ"ה מה' מעשר הכ"ב, בשנות אליהו כאן ספ"ב ועוד. אבל מתוך התוספתא כאן מוכח שאין מטבילין בשבת אפילו כלי שנטמא בולד הטומאה מפני שהוא נראה כמתקן כלי, כדברי רבא בבבלי הנ"ל. אבל ביו"ט מותר מפני שבכגון דא התירו במכשירי אוכל נפש, כמו שהסיק בשו"ת הרלב"ח סי' ט"ז, עיי"ש. ועיין בשו"ת שאגת אריה סי' נ"ו.
31. מטבילין אותן בין השמשות. מפני שכלים שנטמאו במשקין הן מטומאות דרבנן שאינן צריכות הערב שמש, עיין תוספ' חגיגה כ"א א': זבחים צ"ח ב' ד"ה טבול; ר"ש טהרות פ"א מ"ג, פרה פי"א מ"ח, פי' המיוחס להר"ש תו"כ, ל"ב ע"א ועוד.
32-33. ודבר שאין חייבין על זדונו כרת וכו'. כלומר דבר שהוא משום שבות (עיין להלן הט"ז) לא גזרו עליו בין השמשות, והוא חולק על משנתנו ועל הרישא וסובר שמטבילין כלים בין השמשות. ועיין בבלי עירובין ל"ב ב' ואילך, בר"מ פכ"ד מה' שבת ה"י, בכ"מ שם ובשו"ת הר"א בן הר"מ (ברכת אברהם) סי' י"ד. ועיין בשנות אליהו למשנתנו פ"ב רמ"ז ובבאורו לאו"ח ריש סי' רס"א, ודבריו מיוסדים על הירושלמי עירובין פ"ג סה"א, כ' ע"ד: שם ה"ג, כ"א ע"א, ובמקבילה שבסוכה פ"ב ה"ד, נ"ב ע"ד.