26. החותה בגחלים וכו'. וכ"ה בבבלי כריתות כ' א'. אבל בירושלמי (פ"ב ה"ה, ה' ע"א): החותה גחלים מתחת הקדירה בשבת וכו'. ונראה בפירושו שחתה גחלים בתנור עצמו והניחם סמוך לאויר כדי שיכבו ולא יקדיח תבשילו, וכבר נתבשל כל מה שבקדירה. ועיין מ"ש להלן.
26-27. ר' שמעון בן לעזר או' משם ר' לעזר בי ר' צדוק וכו'. וכ"ה בירושלמי ובבבלי הנ"ל. אבל בכי"ל: רבן שמעון בן גמליאל או' וכו'. ועיין גי' ד.
27. חייב שתי חטאות וכו'. בירושלמי ובבבלי הנ"ל: חייב שתים וכו'. ולפי גירסא זו אמרו בירושלמי: ר' אבהו בשם ר' יוחנן47להלן פירשנו שלשיטת הירושלמי חייב משום מבעיר אף שהוא מקלקל, אבל ר' יוחנן חולק ופוטר אף במבעיר אם אינו צריך לאפרו (עיין לעיל שם בירושלמי ובמקבילות שבבבלי), ולפיכך אמר "לית כאן חייב שתים" שאינו חייב משום מבעיר, אבל מ"מ מעלין עליו כאילו חייב שתים, שלא פטרו מקלקל בהבערה אלא ממיתת ב"ד, אבל פטור מתשלומין כשהבעיר את גדישו של חבירו (עיין לעיל שם בירושלמי, בבבלי ב"ק ל"ה א', בפירש"י ובתוספ' שם ד"ה מתניתין ובגליון הש"ס בירושלמי), משום שמעלין עליו כאילו חייב מיתה, ופטור מתשלומין, כמו בשגג במיתת ב"ד. לית כאן חייב שתים אלא מעלין עליו כאילו חייב שתים.
מפני שמכבה את העליונות ומבעיר את התחתונות. ופירש במיוחס לר"ג שם: כיבה את העליונות כשמשימן על הארץ, ומבעיר את התחתונות אותם שהיו קודם תחתונות ועוממות נעשו עכשיו עליונות ולוחשות, והיינו מבעיר. ואמרו שם בגמרא: כגון שנתכוין לכבות ולהבעיר, דת"ק סבר לה כר' יוסי דאמר הבערה ללאו יצאת, ור"א בר' צדוק סבר לה כר' נתן דאמר הבערה לחלק יצאת. ולעיל שם אמרו: אמר ר' יוחנן בנפח שנו, שאינו מעוניין אלא בגחלים שחתה (כלומר, העליונות) שיכבו, ובתחתונות שבערו הוי מקלקל, ועיי"ש כ' ב' עוד תירוץ. ועיין מה שהאריך בתכ"מ בבאור דברי הראשונים. ועיין מה"פ ד"ה החותה.48עיין בשי"ק ד"ה דמר מה שכתב על דברי הבבלי בכריתות "א"ר יוחנן עד כאן לא נתגלה טעמה של הלכה זו". אבל בשטמ"ק שם, בכי"מ ובקטע מן הגניזה שפרסם שכטר, ה' ע"ב: א"ר ירמיה וכו'. ואף לגירסא זו פירושו שר' ירמיה אמר שעד כאן לא נתגלה וכו' משום שר' יוחנן סובר שאף במקלקל בהבערה פטור אם אינו צריך לאפר, ומה הועיל ר' יוחנן באמרו (לעיל שם) "בנפח שנו", ולמה חייב אף על ההבערה. ולעיל הערה 47 הראינו שמן הירושלמי מוכח שלר' יוחנן באמת פטור משום מבעיר.
ברם מתוך הירושלמי מוכח שהמחלוקת היא במלאכה שאינה צריכה לגופה, שהרי בחותה מתחת הקדירה עסיקינן, והוא חותה ממקום למקום בתנור עצמו, והוא רוצה בהבערה49כלומר, הוא רוצה שהגחלים יבערו ויכלו, שהרי הקדירה כבר נתבשלה, והתנור עצמו ישמור על חום הקדירה, אבל אם הגחלים יבערו לאט לאט יצטרך שוב לחתייה. וגם בכיבוי שלא יקדיח תבשילו, אלא שבכיבוי היא מלאכה שאינה צריכה לגופה,50ואינו חייב משום כיבוי אלא בצריך לגחלים. ור' אלעזר בר' צדוק סובר שמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב. ועיין בגליון הש"ס שם. ועיין מ"ש להלן.
28. החותה גחלים להתחמם כנגדן פטור. בבבלי כריתות כ' ב': תנו רבנן החותה גחלים בשבת להתחמם בהם51במאירי כאן ק"ה סע"ב ד"ה זה שכתבנו מעיד: ומכל מקום בגמרות מדוייקות אין גורסים שם להתחמם וכו', עיי"ש. אבל גם בכי"מ ובכ"י הגניזה הנ"ל (לעיל הערה 48) גורס כלפנינו. והובערו מאליהן תני חדא חייב ותני אידך פטור. ופירשוה שחולקים במלאכה שאינה צריכה לגופה. וכן בירושלמי: וחותה גחלים ומתחמם כנגדן בשבת פטור. ר' יעקב בר אחא אמ' במחלוקת. כמאן דאמר אינו חייב אלא אחת,52כלומר, לדידיה פטור כאן לגמרי, שהרי בנידון דידן אינו רוצה בהבערת הגחלים ובכלייתן מן העולם, והוא מקלקל גמור, ועל כיבוי הגחלים פטור מפני שהיא מלאכה שאינה צריכה לגופה. ופשיטא שלפי סוגיית הירושלמי אין סברא כלל להניח שחיוב מקלקל בהבערה תלוי בפטור מלאכה שאינה צריכה לגופה, עיין רש"י שבת ק"ו א'. ובלאו הכי הגאונים ורוב הראשונים חלקו על רש"י, ועיין בס' המפתח לר"ן גאון י"ב א'. וכבר האריכו בזה האחרונים. ברם כמאן דאמר חייב שתים (כלומר שמחייב אף במלאכה שאינה צריכה לגופה) חייב וכו'. אמר ר' יודן תמן (כלומר, בחותה להתחמם) אינו רוצה שיבערו (ויכלו מהר)53והוא מקלקל גמור בהבערה. ואינו רוצה שיכבו (שהרי הוא רוצה להתחמם כנגדם), ברם הכא (כלומר, בחותה מתחת הקדירה) רוצה הוא שיבערו,54כלומר, שיכלו, עיין מ"ש לעיל הערה 49. ורוצה הוא שיכבו (שלא יקדיחו את תבשילו, ועיין מ"ש לעיל), ולפיכך חייב שתים.