13-14. מדליקין בשמן פקועות ובנפט וכו'. במשנתנו פ"ב מ"ב נשנה שמן פקועות בין השמנים שמדליקים בהם. ועיין מ"ש הרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 951 ואילך. והשמן היה נעשה מזרע הפקועות.19עיין בפי' הרד"ק למ"ב ד', ל"ט, ובס' השרשים לר"י ן' ג'נח סוף ערך פקע. ובירוש' שביעית (פ"ז ה"ב, ל"ז ע"ב): מיני אדלקות מה אית לך כגון ההן פקועה. ועיין בפי' הרש"ס שם, ק"ט רע"א, ור"ע לעף בפלורה ח"א, עמ' 541, כתב שלא מצא בשום מקום אחר שעושים שמן מפקועות. ופליניאוס20תולדות הטבע סי"ט פ"ה (כ"ד) סי' ע"ג. מעיר שהזרע היבש של הפקועות היה משמש לכמה צרכים של האכר.21et rusticae supellectili.
ובכי"ל: אין מדליקין בשמן פקועות ובנפט. ובבבלי כ"ו א': ר' שמעון שזורי אומר מדליקין בשמן פקועות ובנפט. ובתוספ' שם סד"ה ר"ש: ואי גרסינן אין מדליקין במילתיה דר' שמעון שזורי אתי שפיר. וכ"ה הגירסא בבבלי בד' שונצינו.22עיין דק"ס, עמ' 49, סוף הערה ב'. וכנראה שגירסת כי"ל משובשת. ועיין בתוספ' חולין ע"ה ב' ד"ה אנא.
14. בשמן דגים ובעטרן. כסתם משנתנו (פ"ב מ"ב) ודלא כר' ישמעאל שם. והשימוש בשמן דגים כדלק היה רווח עד הזמן האחרון. ועטרן הוא פסולתא דזפתא (בבלי כ' סע"ב. ועיין ברש"י שם), כלומר השרף הצלול היוצא מן האילנות ממשפחת הארז,23עיין מ"ש ר"ע לעף בפלורה ח"ג, עמ' 31. ועיי"ש, עמ' 30. ויש לו ריח רע, עיין לעיל ברכות פ"ד הט"ז.
14-15. כל היוצא מן הבשר וכו'. כלומר, אין מדליקין בחלב, כמשנתנו פ"ב מ"א. ועיין בבבלי כ"ו א', כ"ד ב'. ועיין בירושלמי פ"ב סה"א, ד' ע"ד.
15-16. כל היוצא מן העץ אין בו משום שלש על שלש וכו'. במשנתנו פ"ב מ"ג: כל היוצא מן העץ אינו מטמא טומאת אהלים אלא פשתן, ולה נסמכו דברי ר' שמעון בר' אלעזר. ומכיוון שבמשנתנו "היוצא מן העץ" הוא בדווקא, שהרי שאר בגדים (אם היו במשכן) מטמאים משום אהל,24עיין במשנת כלים פכ"ז מ"א. ועיין בסדרי טהרות שם, ר"מ ע"ב, ד"ה משום, ובמשל"מ פ"ה מה' טומאת מת הי"ב. הרי לכאורה מוכח שאף כאן "היוצא מן העץ"25רש"י (כ"ו א') פירש "היוצא מן העץ", כגון קנבוס וצמר גפן. וכן פירש גם את משנתנו (כ"ז ב), וכמה מן הראשונים נחלקו עליו, עיין בתוספ' כ"ז ב' ד"ה כל, במלא"ש למשנתנו, ובראשונים שציין ר"א אפטוביצר בהוספות לראבי"ה, עמ' 47. ומדברי הראב"ד בפ"ה מה' טומאת מת הי"ב מוכח שפירש כרש"י. ועיין מ"ש בתוספ' רי"ד כ"ז רע"ב. הוא בדווקא ושאר כל הבגדים מטמאים משום שלש על שלש אצבעות בטומאת שרצים. אבל בבבלי (כ"ו ב' ועיי"ש כ"ז א') מוכח מדברי אביי ורבא ששאר בגדים (חוץ מצמר ופשתן) אינם מטמאים משום שלש על שלש, ולא נחלקו אלא בשאר בגדים אם יש בהם משום טומאה כשהן שלשה טפחים על שלשה טפחים. ועיין בראשונים במקומו.
ברם בירושלמי כאן אמרו על דברי ר' שמעון בן אלעזר: אמר ר' יוסי עשו אותו (כלומר, את היוצא מן העץ) כעבים הרכים, דתנינן (כלים פכ"ח מ"ח) העבים הרכים אין בהן משום שלש על שלש. ובתוספתא (כלים ב"ב פ"ה הי"א) שנינו: ואלו הן הרכין, כגון השיריים והסיריקון והכלך והפילון של ראש אין בהן משום שלש על שלש, אבל יש בהן משום שלשה על שלשה.26כ"ה בר"ש כלים פכ"ח מ"ח, עיין תס"ד ח"ג, עמ' 87, ולפנינו משובש. הרי לך מפורש ששיראים וסיריקון וכו' אין בהן משום שלש על שלש דווקא מפני שהן רכין, ואלמלא כן היו מטמאים משום שלש על שלש,27וכן משמע מפי' הר"ש והרא"ש בכלים שם. ובפיה"מ להר"מ שם מפרש רכים: הבגדים הדקים מאד, כגון הבוץ וכו'. וכן פירש בחיבורו רפכ"ב מה' כלים, עיי"ש. והוא מפני שפסק כסוגייא שלנו בבבלי, וסבר שהתוספתא לא נשנית בי ר' חייא ור' אושעיה. ועיין במשנה אחרונה בכלים שם ובסדרי טהרות על כלים, ר"ס ע"א ד"ה ואלו. אעפ"י שאינם בגדים של צמר ופשתן. ולפי הירושלמי עשו את כל היוצא מן העץ כעבים ורכים, אבל שאר בגדים מטמאים אף משום שלש על שלש בטומאת שרצים, וכפשוטה של הברייתא שלנו. ועיין בח"ד, ובהגהות יפה עינים כ"ו א'.
16. ומסככין בו חוץ מן הפשתן. כלומר, שאין מסככין בפשתן אפילו אינו מקבל טומאת שרצים, כגון אניצי פשתן,28להלן סוכה פ"א ה"ו ובמקבילות שבירושלמי שם פ"א ה"ד, נ"ד ע"ב, ובבלי שם י"ב ב'. מה שאין כן בעץ שמסככין בו אם אינו מקבל טומאת שרצים. ועיין בבלי כ"ז ב' ובחידושים המיוחסים להר"ן שם. ועיין בתוספ' סוכה י"ב ב' ד"ה באניצי ובתוספ' שבת כ"ו א' ד"ה אין.
17. על גבי דבר וכו'. וכ"ה בד ובבבלי כ"א א'. אבל בכי"ע ובכי"ל: בדבר וכו' באגוז וכו'.29וכנראה שגירסא משובשת היא. ואם היא מקויימת פירושה שכרך פתילה שאין מדליקין בה בשבת (מפני שאינה מושכת יפה) על גבי פתילה שמדליקין בה בשבת והדליק בשתיהן, כדי שהפתילה העליונה תעכב קצת את מהירות ההבערה של התחתונה, ויהא הנר שוהה לדלוק. וברייתא זו היא מעין העניין הבא להלן שו' 19 ואילך. ולפי גירסא זו משמע שר"ש בן גמליאל חולק על הת"ק. ומתוך סוגיית הבבלי ברור שהיתה לפניהם גירסת כי"ו וד בתוספתא.
17-18. רבן שמעון בן גמליאל או' של בית אבה וכו'. וכע"ז בד ובכי"ל. אבל בכי"ע ובבבלי הנ"ל: אמ' רבן שמעון בן גמליאל וכו'. ומפרש בבבלי שאין רבן שמעון בן גמליאל חולק על הת"ק (או כלשון הבבלי: כולה רשב"ג היא וחיסורי מיחסרא וכו'), אלא אומר שלא אסרו לכרוך דבר שמדליקין בו על דבר שאין מדליקין בו אלא דווקא כשרוצה להדליק בשתי הפתילות,30וטעם האיסור הוא מפני שאינן דולקות יפה, כמו בהוסיף שמן שמדליקין בו לתוך שמן שאין מדליקין בו, וכתשובת רבה בבבלי לפי גירסת כ"י אוקספורד (עיין דק"ס, עמ' 37, הערה צ') והגאונים, עיין ס' העתים, עמ' 14 (וצ"ל שם: ואית דגרסי מאי טעם לפי שאין נדלקין). והגאונים פירשו כן אף לפי הגירסא שלפנינו, עיין בס' העתים שם, ולאו מטעם גזירה אתינן עלה, עיין בהערות לס' העתים הנ"ל, הערה ע"ה. אבל אם כרך פתילה על גבי אגוז כדי להגדיל את שטח הפתילה ולהרבות אורה הרי זה מותר. ומן התוספתא שביעית פ"ו הט"ז משמע שבחול היו מדליקין באגוזים, אבל עיין מ"ש לעיל ח"ב, עמ' 563 שו' 28–29. ועיין מ"ש בהערה 29 על גירסת כי"ע וכי"ל בדברי הת"ק ובדברי רשב"ג.
ופירושנו זה מיוסד על דברי הבבלי: במה דברים אמורים להדליק אבל להקפות מותר. ופירש הר"ח: אבל להקפות, פירוש להעבות ראש הפתילה להרבות אורה מותר. וכן בשטמ"ק כתובות ס"ח א' ד"ה המסמא: והגאונים פירשו והמקפה את שוקו פי' מלשון להקפות, כדגרסי' בבמה מדליקין מאי לאו להדליק לא להקפות שפירושו להעבות את הפתילה.31ויש להוסיף פירוש זה לאוה"ג שבת חלק הפירושים, עמ' 9. ועיין גם בס' העתים, עמ' 14, וברי"ף כאן רפ"ב. ועיין בשו"ת מהר"מ אלשקר סי' ק"ז ובברכי יוסף או"ח סי' רס"ד ס"ק א'. ולפ"ז ברור שהמסורת הקדומה היא כמו שכתבנו. ועיין ברש"י ובר"מ פ"ה מה' שבת ה"ו ובמעשה רוקח שם ובמאירי בסוגיין.