7. אין מדליקין בצרי. כ"ה בכל נוסחאות בתוספתא. וכן מעתיק בבבלי כ"ה ב'. ובירושלמי (פ"ב ה"ב, ד' ע"ד): אין מדליקין צורי מפני שהוא שרף. ולפ"ז פירושו ברור שהכוונה שהוא יוצא מן העץ ואינו נמשך אחרי הפתילה.6והפירוש "שרף=שורף, כלומר עף ושורף" אינו מחוור כלל. וכן בבבלי כ"ו א: ר' שמעון בן אלעזר אומר אין מדליקין בצרי. וכן היה ר' שמעון בן אלעזר אומר צרי אינו אלא שרף מעצי הקטף. ופירש"י בלשון ראשון שרשב"א עצמו מפרש את טעמו. וכן הוכיח ברשב"א שם מן הירושלמי הנ"ל. וכבר הקשו בתוספות שם (ד"ה חדא) למה נתנו רבה ואביי טעמים אחרים לדבריו, ועיי"ש ברשב"א שפירש שהטעמים הם לפי החכמים שחולקים וסוברים שאף שמן היוצא מן העץ מדליקים בו. ועיין בח"ד ובתכ"מ.
וברש"י שם: לישנא אחרינא וכן היה ר' שמעון בן אלעזר אומר וכו', לאו טעמא למילתא יהיב, אלא הכי קאמר, ועוד היה אומר דבר אחר בצרי. ברם בכ"י אוקספורד שם (עיין דק"ס, עמ' 48, הע' א'): וכן היה ר' שמעון בן גמליאל אומר וכו'. וכ"ה בבבלי כריתות ו' א',7בהוצאות שלפנינו: ר' שמעון (בלי שם אביו). כגירסת רש"י (שכתב שם: רשב"ג לפרושי אתא) ותוספות (נדה ח' א ד"ה קטף), בכי"מ שם, בפי' הראב"ד לתו"כ, כ"ח ע"ב, ברמב"ן, ברבינו בחיי כי תשא ל"ב, ל"ג, ובכ"מ פ"ב מה' כלי המקדש ה"ד. וכ"ה בירושלמי יומא פ"ד ה"ה, מ"א ע"ד. ועיין גם בבית נכות ההלכות ח"ב, עמ' 59.
וכנראה שגירסא זו היתה כאן אף לפני האמוראים הבבליים, ובארו בה שאף רשב"ג סובר שאין מדליקין בצרי אלא שטעמו הוא מפני שהוא יוצא מן העץ, ומכאן שרשב"א סובר כחכמים ונתן בה טעם אחר, ולפיכך פירשו שחוששין שמא יסתפק ממנו מרוב חשיבותו (עיין מ"ש על צרי לעיל ח"ב, עמ' 557), או מפני שהוא עץ. וכן פסק הר"מ בפ"ה מה' שבת ה"י. ואף מן התוספתא שלפנינו מוכח שרשב"א בעצמו לא נתן טעם לדבריו. ודברי הרשב"א שרירים וקיימים בעיקרם, ור"ש בן אלעזר סובר כחכמים ששמן היוצא מן העץ מדליקים בו.
7-8. כל היוצא מן העץ וכו'. כלומר, כל השמנים היוצאים מן העץ וכו'.
8. ר' ישמעאל בי ר' יוחנן בן ברוקה וכו'. וכ"ה בבבלי כ"ו א' בכי"י ובראשונים (עיין דק"ס) ולפנינו שם: ר' ישמעאל בן ברוקה וכו'.
9. ביוצא מן הפרי. פירש"י: לאפוקי שמן דגים ועטרן וצרי.
ר' טרפון וכו'. משנתנו פ"ב סמ"ב.
11. אלא שמן שמשמין. כלומר, ששמן זית ביוקר, והמצוי ביותר הוא שמן שומשמין שגדלו בבבל במדה מרובה. ועיין מ"ש על שומשמין לעיל ח"א, עמ' 477.
12. אלא שמן צנונות. לפי עדותו של פליניאוס (תולדות הטבע סי"ט פכ"ו, סי' ע"ט) היה הצנון מקובל מאד במצרים מפני השמן שהוציאו מזרעו, ולא עוד אלא שלא הוטל עליו מכס רב. ואעפ"י שבמצרים היו מצויים שמנים אחרים הרי שמן צנונות היה הזול ביותר, ולפיכך השתמשו בו להדלקה.
13. שאין להם לא זה ולא זה. וכ"ה בתנחומא שנדפס מכבר ריש בהעלותך. אבל בירושלמי פ"א ה"ב, ד' ע"ד: שאין להן לא כך ולא כך אלא נפט.8כ"ה בירושלמי כי"ל, ובדפוסים נשמט בטעות הדפוס. וכ"ה בבבלי כ"ו א' ובתנחומא ריש בהעלותך בהוצ' בובר.
לפי המקורות הללו יש לנו עדות מפורשת שהנפט היה רווח בקפודקיא כדלק לאורה. ולא עוד אלא שמתוך העניין משמע ששמושו הוא כשאר השמנים שדלק בנר דרך פתילה. ואעפ"י שהשימוש בנפט לשם אורה היה מצוי בזמן העתיק,9עיין מ"ש R. J. Forbes בספרו Bitumen and Petroleum in Antiquity עמ' 79 ואילך. הנפט היה מצוי בבבל, בא"י, בארם נהרים ועוד, אבל דווקא ביחס לקפודקיא אין לנו ידיעות על מציאות נפט בתוכה. הרי שימושו היה בעיקר להצתה ולהבערה (עיין גם בתרגום השבעים לדניאל ג', מ"ו), או לאבוקות.10עיין מ"ש Forbes הנ"ל. ועיין מ"ש ר"י בראנד בספרו כלי החרס וכו', עמ' שס"א ואילך. ונראה שהכוונה היא לנפט שהוציאו מן המים, שכן מספר פליניאוס11תולדות הטבע סל"א פ"ז (ל"ט) סי' פ"ב. פיסקא חשובה זו נעלמה מ־Forbes הנ"ל. בתארו את תוצרת המלה. לדבריו היו מכניסים מים של בארות ידועים לתוך כלים שטוחים ("כלי מלח"), וכשהמים היו מתאדים נשאר מלח על קרקעיתם. בבבל היתה התוצאה של יצירה זו הופעת חמר (או זפת) נוזל12bitumen liquidum. ועיין מ"ש פליניאוס שם ס"ב פק"ה (ק"ט) סי' רל"ה. (השם הרגיל לנפט), בתהילת הגיבוש, שהיה דומה לשמן והיו מדליקים אותו במנורות וכו'. וכן בקפודקיא היו מכניסים מים של מעיינות ובארות לתוך "כלי מלח" וכו'. וכ"ה מספר להלן שם13סל"ה פט"ו (נ"א) סי' קע"ט. על מעיין בסיקיליאה שבמימיו נמצא נוזל הדומה לשמן המר, וילידי הארץ היו משתמשים בו במנורות במקום שמן. וכן לעיל שם14סל"א פי"ד סי' י"ז. הוא מספר בדומה לזה גם על נהר בקיליקיאה (הקרובה לקפודקיא שלנו) שמימיו משמשים כתחליף לשמן.15עיין Forbes הנ"ל (לעיל הערה 9), עמ' 19, ועמ' 30. והוא זפת נוזל הוא נפט.
ונראה שהוא הוא הנפט השחור16נפט שחור מטבעו נזכר גם אצל הירודוטוס ס"ו סי' קי"ט, והוא נפט פרסי שהיה נותן ריח רע, עיי"ש. ועיין בבלי יומא ל"ט רע"א ורש"י במשנתנו כאן כ"ד ב' ד"ה נפט. שהתירו להדליק בו, בניגוד לנפט הלבן (עיין ירושלמי פ"ב סה"א, ד' ע"א, ובבלי כ"ו א'), שאין מדליקין בו משום סכנה. וכן אומר פליניאוס17סל"ה הנ"ל (לעיל הערה 13). שתכונת ההתלקחות של הנפט מוציאה אותו מידי כל שמוש מועיל.18Forbes בספרו הנ"ל, עמ' 8, מציין לבבלי כאן כ"ו א', ומוסיף שהרבה סופרים פרסיים מבדילים בין נפט לבן לבין נפט שחור. ברם הסופרים שהוא רומז להם (עיין בביבליאוגרפיה שלו, עמ' 101 ואילך) הם מאוחרים, והם דברו על הנוהג המאוחר. ולא עוד אלא שבזמנם הנפט הלבן היה המזוקק והפחות מסוכן, עיי"ש, עמ' 35, והוא ההפך מן הירושלמי והבבלי.
ומשנתנו וכן הברייתות כיוונו לנפט הנ"ל שהוצא מן המים. ועיין ר"מ פ"ד מה' יו"ט ה"א.
ועיין בתנחומא ריש בהעלותך, וכנראה שיש שם הוספה מאוחרת.