62. הנוטע בשבת וכו'. תרומות פ"ב מ"ג.
62-63. במזיד יעקור. ופירשו בירושלמי: למה מפני שהניית שבת עליו.
63. בין במזיד יעקור. וכ"ה במשנתנו הנ"ל ובירושלמי (כאן פ"ג ה"א, ה' ע"ד, ובמקבילה בתרומות פ"ב ה"ג, מ"א ע"ג). אבל בבבלי גיטין נ"ג ב' מסיים: דברי ר' מאיר. וכן מוכח אף מן הירושלמי שהרישא ר' מאיר היא.
מפני מה אמרו וכו'. ובבבלי הנ"ל: אמר ר' מאיר מפני מה אני אומר בשבת וכו'.
64-65. מפני שמונין לשביעיות וכו'. כלומר, מפני שמונים שנים בנטיעות (לעניין ערלה ורבעי), ואם לא יעקור ידעו כולם אף אח"כ שנטע בשביעית, וילפון מקלקלתא, ויבואו להתיר נטיעה בשביעית.
65. נחשדו ישראל על השביעיות וכו'. בבבלי שם נ"ד א' שאלו: מאי דבר אחר, ה"ק וכו'. אבל בירושלמי הנ"ל פירשו שלמ"ד מפני חשד אם נטע פחות מל' יום לפני שביעית אין כאן חשד, אבל למ"ד מפני מניין יעקור. ופי' הרמב"ן (ר"ה ט' א') שאין דין תוספת שביעית באילנות, וכל האיסור הוא רק מפני שמונין לשביעית ויסברו אח"כ שנטע בשביעית, וא"כ אלמלא הטעם של מונין היה מותר לקיים אפילו נטע במזיד. ועיין במשנת שביעית פ"ב מ"ו ובשנות אליהו שם. ועיין תוספות ר"ה ט' ב' ד"ה ומותר ובר"ש שביעית פ"ב מ"ו ובתיו"ט ובתוספ' חדשים שם.
וכן להפך אם נטע בסוף שביעית (שמתחיל למנות משמינית) הרי משום חשד יש כאן (כלומר, שנחשדו על השביעית וראוי לקנוס שוגג אטו מזיד), אבל משום מניין אין כאן, שהרי מונה משמינית. ועיין הגירסא בירושלמי שבת הנ"ל ומ"ש בהירושלמי כפשוטו, עמ' 77.
66. בשבת בין בשוגג וכו'. שהרי ר' יהודה אוסר במבשל בשבת עד מוצאי שבת. ולשיטת הראשונים86עיין לעיל הערה 82. שאסור למו"ש עד בכדי שיעשה, כדי שלא תהא הנאת שבת עליו, בנטיעה אין לומר כן, שהרי הוא נהנה מיום שבת שתשרש הנטיעה יום אחד קודם, עיין בירושלמי בסוגיין.
67. בשוגג יקיים וכו'. ומפרש בבבלי הנ"ל: באתריה דר' יהודה חמירא להו שביעית, כלומר ולא נחשדו לנטוע במזיד בשביעית, ובשביעית לא אסרו שתהא הנאת שביעית עליו.