46-47. בשוגג יאכל וכו'. כלומר, אפילו הוא עצמו שהרי אינו גרוע ממבשל בשבת עצמה בשוגג לר"מ, ובמזיד לא יאכל לא הוא ולא אחרים אלא במוצאי שבת בכדי שיעשה תבשיל אחר כיוצא בו. ועיין במחלוקת רבה ורב יוסף ורב נחמן בר יצחק בבבלי ל"ח א', והקשו שם מן הברייתא כאן. ועיין בירושלמי פ"ג ה"א, ה' ע"ד.
47. במי דברים אמורי'. עיין מ"ש על צורה זו לעיל ח"א, עמ' 227, הע' 14.
בתבשיל שלא בשל כל צרכו וכו'. מלשון זו משמע שאפילו נתבשלו כמאכל בן דרוסאי, כל זמן שלא בשלו כל צרכן אסור לקיימן על כירה שאינה גרופה, שהרי אפילו על כירה גרופה אסור לקיים תבשיל לשיטת ר"מ בדברי ב"ה, עיין לעיל שו' 43. ועיין מ"ש להלן.
49. הרי אילו מותרין. בד ובכי"ל מסיים: מפני שרע להן,79אלא שבכי"ל יש אח"כ חסרון, ואפשר שנסתרסו שם התיבות, עיין בשנו"ס. ומ"ש בתס"ר ח"א, עמ' 122, שו' 1–2 אינו נכון, וכל חמין שמתבשלים יותר מדי צורכם רע להם, והגירסא הנכונה בבבלי ל"ז ב' היא בכ"י, עיין דק"ס, עמ' 76, הערה ל'. וגירסא זו אין לה קיום שאפילו אם נפרש שהסיום עונה על חמין גרידא, הרי מ"מ אין התנא מחלק בתבשיל בין מצטמק ויפה לו ובין מצטמק ורע לו, ובכל אופן מותר התבשיל בדיעבד, עיין בבבלי ל"ח א'. והעיקר כגירסתנו, וכ"ה בבבלי ל"ח א', אלא ששם מסיים: דברי ר' מאיר.
חמין שהוחמו כל צרכן וכו'. מכאן לכאורה מוכח כשיטת התוספות80ל"ז א' ד"ה אא"ב ועוד בכ"מ בסוגיין. שר' יהודה אוסר לקיים לכתחילה חמין שהוחמו כל צרכן ותבשיל שבשל כל צרכו על כירה שאינה גרופה או קטומה, ולא התיר אלא אם שכח מערב שבת. ובשיטתיה אסר ר' זעירא בירושלמי (פ"א ה"י, ד' ע"ב) לקיים חמין שהוחמו כל צורכן על גבי כירה שאינה קטומה. ובתכ"מ העיר על דברי הרשב"א (ל"ז א') שכתב: מסתברא לי דלר' יהודה משהין אפילו בשאינה גרופה לחמין שהוחמו כל צורכן ותבשיל שנתבשל כל צורכו המצטמק ורע לו וכו' והא דתניא לקמן שכח קדירה וכו' ר' יהודה אומר חמין שהוחמו כל צורכן מותרין מפני שמצטמק ורע להן וכו', דאלמא משמע לכאורה דדוקא שכח ובדיעבד, אבל לכתחילה אפילו הוחמו כל צורכן אסור, לא היא, דהתם משום תבשיל נקטה, ולומר דאפילו תבשיל שנתבשל כל צורכו כיון דמצטמק ויפה לו אסור אפילו בדיעבד וכו'. ועיין במלחמות רפ"ג.
50. אבל תבשיל שבשל כל צרכו כל המצטמק וכו'. בבבלי ל"ח א': ותבשיל שבישל כל צורכו אסור, מפני שמצטמק ויפה לו וכו'. והוכיח הרשב"א מלשון הבבלי שסתם תבשיל הוא מצטמק ויפה לו. ברם מלשון התוספתא משמע להפך. (תכ"מ). ועיין הלשון בירושלמי פ"ג ה"א, ה' ע"ד, ובמקבילה בתרומות פ"ב.
51. כגון כרוב ופול וכו'. בבבלי (ל"ח א') ובירושלמי (הנ"ל) פסקו שאף ביצה היא מצטמקת ויפה לה, והביאו את המעשה של ר' חנינה שהביאו לפניהם ביצים מצומקות שהתקטנו מחמת בישולם הרב. וביפה עינים (ל"ז ב') הקשה מירושלמי פ"א (ה"י, ד' ע"ב) שאמרו שם: וביצה מצטמק ורע לו. ובחלקת בנימין המליץ על הרז"ה ותירץ את קושיית הרמב"ן במלחמות שם, שבמשנתנו, בפ"א בשבת, מדברים בביצה שנצלית על האש והיא מתקלקלת אם היא ניצלית יותר מדאי, אבל בנידון דידן מדברים בבשול, שדופני הקדירה מפסיקות בין הביצים והאש. ובוודאי שצדק בדבריו, שהרי מפורש כאן שהביצים נתקטנו מאד, והוא ע"י בישול, עיין בבלי נדרים נ' ב'. ועיין בגליון הש"ס בירושלמי פ"א.