1. מדליקין בפתילה מחורכת וכו'. כלומר בפתילה שהבהבה דווקא, אבל אינו מדליק בפתילה שאינה מהובהבת באור, וכר' אליעזר בפ"ב מ"ג. והברייתא נסמכה למשנתנו ריש פ"ב שמנתה פסולי פתילות.
ובה"ג ה' שבת (ד"ו, י"ז ע"א; ד"ב, עמ' 85): תנו רבנן מדליקין בפתילה המחורכת ולא בסמרטוטין ואף על פי שהן מחורכין. כל שאמרו חכמים אין מדליקין1בה"ג ד"ב: אילו השמנים שאמרו מדליקין וכו', וצ"ל: אילו השמנים שא' (=שאין) מדליקין וכו'. בהן בשבת מדליקין בהן ביום טוב חוץ משמן שריפה. מפני מה אין מדליקין בשמן של תרומה שנטמא ביום טוב, לפי שאין שורפין לא תרומה ולא קדשי' ולא חמץ בפסח ביום טוב. ועיין להלן.
ולא בסמרטוטין ואע"פ מחורכין. בבבלי כ"ט א': רבא אמר היינו טעמא דר' אליעזר לפי שאין מדליקין בפתילה שאינה מחורכת, ולא בסמרטוטין שאינן מחורכין. ובתוספות שם ד"ה ולא כתבו: קשה כיון דתנא דאפילו בפתילה שאינה מחורכת אין מדליקין כל שכן בסמרטוטין שאינם מחורכים. ומיהו בתוספתא גרס ולא בסמרטוטין אפילו מחורכין. ועיין מרדכי פ"ב סי' רפ"ט שציין לתוספתא ולבה"ג הנ"ל (והובאו דבריו באגור סי' שס"ב).
וברא"ש (פ"ב סי' י"ח) מעתיק אף מן הבבלי: ולא בסמרטוטין אע"פ שמחורכין, אבל הוא מעיר שברוב הספרים הגירסא היא "ולא בסמרטוטין שאינן מחורכין", אלא שהוא מכריע שגירסת התוספתא עיקר. ועיין ברבינו ירוחם נתיב י"ב ח"ב ובב"י טאו"ח סוף סי' רס"ד. ובפי' הר"ח כ"ט א': טעמא דר' אליעזר לפי שאין מדליקין לא בסמרטוטין, ולא בפתילה שאינה מחורכת. וכן ברוקח סי' מ"ה: מדליקין בפתילה המחורכת ולא בסמרטוטין. וגירסא זו מתאימה לתוספתא כאן. ואין מדליקין בכל סמרטוטין מפני שאין האור והדלק נמשך אחריהם בקלות, ושמא יבוא להטות ולתקן, או שמא יכבו וישאר בחושך בשבת, כפירוש הירושלמי פ"ב ה"א,2"הרי אינו שכיח ומוציא את הפתילה וכו' ", וכמו שפירש לנכון בשלום ירושלים במקומו. וכפי' הריב"ן בתוספ' ישנים כ"א א'.
1-2. כל אילו שאמרו אין מדליקין וכו'. בבלי שבת כ"ד א'. ובר"ח שם: כל השמנים שאמרו חכמים וכו', וכן בה"ג ד"ב (עיין לעיל הע' 1) הנ"ל. ופשיטא שההלכה שלנו עונה אף על פתילות. ועיין מ"ש להלן בשם הירושלמי.
2. חוץ משמן שריפה. מרהיטות הלשון משמע שאין מדליקין בין בשבת ובין ביו"ט בשמן תרומה שנטמא, עיין בתוספ' כ"ד א' ד"ה תניא. ועיין הלשון בה"ג הנ"ל (לעיל שו' 1). ובירושלמי פ"ב רה"ב, ד' ע"ד: אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב כו'. הא בכל אילין קדמאי מדליקין.
3-4. שאין שורפין לא תרומות וכו'. וכ"ה בה"ג הנ"ל. אבל בבבלי: לפי שאין שורפין קדשים ביום טוב. ומתוך הצרוף של תרומות, קדשים וחמץ משמע שמטעם אחד אתינן עליהם, והוא שמצותם להשרף בחול דווקא, ולא ביו"ט ולא בשבת, ואף שהדליקם מערב שבת ומערב יום טוב אסור, שהרי מכל מקום הולכים ונשרפים בשבת וביו"ט ואעפ"י שהמלאכה נעשית מאליה, כשיטת רב חסדא ור' יוסה3והם סוברים שאין שורפין קדשים ביו"ט משום גזירת הכתוב (עיי"ש), ולאו דווקא משום מלאכה אתינן עלה. וכן מוכח גם בירושלמי פסחים פ"ג ה"ג, ל' ע"א: א"ל ר' יושוע לא נמצאת כשורף (באו"ז ח"א סי' רכ"ו, ל"ה ע"א: שורף) קדשים ביום טוב (כלומר, כשמשייר את החלה בתנור, כפי' בעל ק"ע). א"ל ר' אליעזר מאיליהן הן נשרפין. הרי לך שלר' יהושע יש כאן בשיור החלה בתנור גם משום שריפת קדשים ביו"ט, אע"פ שאינו עושה כלום. אבל בבבלי שם מ"ח א': א"ל ר' יהושע לדבריך הרי הוא עובר משום לא תעשה כל מלאכה וכו'. וכע"ז בתוספתא שם פ"ג, שו' 22–23, עיין מש"ש. ולשיטת הבבלי אף איסור שריפת קדשים ביו"ט אינו אלא משום מלאכה, וכן משמע מלשון מדרשי התנאים, עיין מכילתא בא פ"ו, עמ' 22, מכילתא דרשב"י, עמ' 14. ועיין בבלי כ"ד ב', קל"ג א', פסחים פ"ג ב', מנחות מ"ו ב', תמורה ד' ב'. ועיין להלן שם בירושלמי בסוגיין ובפסחים פ"ז ה"ט, ל"ה ע"א. ועיין בהגהות יפה עינים כ"ג ב'. והארכנו בזה גם להלן פסחים פ"ג, שו' 34–35, ד"ה וע"פ זה נבין. בירושלמי פ"ב ח"א, ד' ע"ג. ועיין להלן שם בירושלמי (רב אחא בשם רב חסדא) ובבבלי כ"ג ב' ובתוספ' רי"ד שם וברמב"ן קמ"ט א' בשם ר' משה בר' יוסף וביפה עינים כ"ג ב'. ועיין להלן הע' 4.
ולשיטת רבה בבבלי שם אסור להדליק בשמן שריפה בע"ש מפני שאדם בהול לשורפו מהר כדי לקיים מצות בעור, ויש לחשוש שמא יטה את הנר על צדו, כדי למהר את בעורו. וגזרו שלא להדליק בהם בערב יו"ט מבעוד יום גזירה שמא ידליק בהם בע"ש מבעוד יום, עיין בבעל המאור ובמאירי בסוגיין. אבל מחמת שריפת קדשים ביו"ט ובשבת לא איכפת לנו, שהרי הדליק מבעוד יום עיי"ש. ובתנחומא ריש בהעלותך (בד"ק): מהו להדליק בשמן שריפה בשבת. כך שנו רבותינו אין מדליקין בשמן שריפה ביום טוב מפני כבוד השבת.4והנכון בכי"ר שם (עיין בהוצ' בובר, הע' א'): מהו להדליק בשמן שריפה ביו"ט בלילי (כלומר, ללילי) שבת וכו'. וכנראה שהדרשן פירש את משנתנו כרב חסדא בבבלי כ"ג ב', שביו"ט שחל להיות בע"ש עסיקינן, ופשט מינה שבכגון דא אסור.
ועיין בח"ד ובתכ"מ שהביאו מכאן ראייה לשיטת הריב"א (בתוספ' כ"ד ב' ד"ה לפי) שדין תרומה כדין קדשים, וכשם שבקדשים אין נדרים ונדבות קרבים ביו"ט למ"ד משולחן גבוה קזכו, אף בתרומה הדין כן, ואסור לבערה ביו"ט אעפ"י שנהנה ממנה, מפני שעיקר כוונתו לקיים מצות בעור. ועיין בתוספ' ביצה כ"ז ב' ד"ה ועל וברמב"ן וברשב"א כאן. ועיין באבני מלואים שו"ת סי' ב' ומ"ש בס' גור ארי' יהודה להגרמ"י זעמבא סי' א'.
4. ולא חמץ ביום טוב. וכ"ה בה"ג הנ"ל. ובתכ"מ הקשה מכאן על שיטת ר' יחיאל5טאו"ח סי' תמ"ו. ועיין בתוספות כתובות ז' א' ד"ה מתוך ובשו"ת הריב"ש סי' ת"א. ועוד שמתירים לשרוף חמץ ביו"ט אם לא בטלו מעיו"ט, והרי מסתמיות לשון התוספתא מוכח שאין שורפין חמץ ביו"ט בשום פנים. ואין כאן שום קושי, שהרי התוספתא שלנו היא כמ"ד שלמדין חמץ מנותר, ודין שריפת חמץ ביו"ט כדין שריפת קדשים, אבל לחכמים שחולקים על ר' יהודה במשנת פסחים (פ"ב מ"א) אין דין שריפת חמץ כדין שריפת קדשים, כמפורש בירושלמי כאן פ"ב ה"א. ועיי"ש במה"פ ד"ה מהו שהעיר על שו"ת הרשב"א ח"א סי' ע"א, ועיין בבאור הגר"א או"ח סי' תמ"ו.