40. מפני שהן ראוין לבהמה וכו'. בבבלי קכ"ח רע"ב: מפני שהן ראויין לחתול (ולא נזכר שם "דברי ר' מאיר"), עיין בבלי ע"ז ל' ב'. אבל כבר הראינו לעיל ח"א, עמ' 141, הערה 106, שבא"י סברו שאין מים מגולין ממיתים לבהמה אלא מזיקים לזמן, והיו משקים אותן לבהמה,33אעפ"י שהיא חלשה לזמן. ועיין היטב ברש"י ע"ה סע"ב ר"ח כיון דחלשא. ואפשר שנדחק לפרש כן, מפני שאין בני אדם מקפידים על חלישות בהמה טמאה (שאינה ראויה למלאכה) לזמן. ובתכ"מ כאן העיר על דברי הר"ן בע"ז פ"ב סוף סי' אלף רל"א שכתב: "ולא ישקה מהם בהמתו בראויה לאכילה וכו', ולא בחמת חבירו אפילו כשאינה ראויה לאכילה, משום דמכחש לה, הכי מפרשי בגמרא". וכתב בב"י טיו"ד סי' קט"ז שהר"ן פירש ששונרא לאו דווקא אלא כל בהמה טמאה במשמע, ולא נקט שונרא אלא לדוגמא. עיין מש"ש בפנים. ועיין לעיל, שו' 34, ומדברים שם בחבית של יין שאינו ראוי לבהמה.
40-41. ר' שמעון בן לעזר או' כל עצמן וכו'. בבבלי הנ"ל: רשב"ג אומר וכו'. וכנראה שהכוונה שרשב"א אוסר לטלטלן, אלא מניחן מיד במקום המוצנע, כלעיל שו' 34–35. אבל במאירי קכ"ח א' סד"ה דג מליח: מטלטלין וכו' ומים מגולים מפני שראויים לחתול, ואסור לשהותן מפני הסכנה. ומדבריו משמע שר' שמעון מוסיף על דברי הת"ק ומתיר לטלטלן, אלא שצריך להשקותן לחתול מיד. וכן מסתבר, כי מה לי מקום המוצנע מה לי השקאה לחתול.