54. אין מרסקין דבילה וגרוגרת וכו'. בבא זו חסירה בכי"ע, אבל ישנה גם בד, בכי"ל, ברמב"ן, ברשב"א, במיוחס להריטב"א ובמ"מ הנ"ל. ועיין בהגהת הרמ"א בשו"ע או"ח סי' שכ"א ס"ק י"ב ובמ"א שם.
וחרובין. כ"ה בד ובכי"ל. ובכי"ו בטעות: ואין החרובין, וצ"ל: ואת החרובין, וכ"ה בראשונים הנ"ל. ועיין במשנת שבת פכ"ד מ"ב ובר"מ פכ"א מה' שבת הי"ח.
לפני זקנים בשבת. במ"א הנ"ל כתב: ומשמע דלפני מי שיכול ללועסו כך שרי. וחלק עליו בתוספות בכורים כאן. ועיין לעיל פי"ב, שו' 48, ומש"ש.
55. בעץ הפרוד. וכן בד: ובעץ הפרוד. וכ"ה במיוחס להריטב"א הנ"ל. אבל בכי"ל אפשר לקרוא: ובעץ הפרור, וכ"ה במ"מ הנ"ל. וברמב"ן וברשב"א הנ"ל: ביד הפרור.
55-56. המולל מלילות מערב שבת מנפח על יד על יד וכו'. עיין מ"ש על מלילה בשבת להלן ביצה פ"א, שו' 75–76, ד"ה המולל, ולעיל שו' 46–47, ד"ה ולעצם העניין. ובבבלי ביצה י"ב ב': המולל מלילות מערב שבת למחר מנפח מיד ליד ואוכל וכו'. וברש"י שם: "גבי שבת גרסינן מיד ליד, וגבי יו"ט גרסינן על יד על יד", כלומר, בשבת מנפח ביד אחת (עיין שם בבבלי י"ד רע"א), או מיד אחת לשניה (עיין בב"י טאו"ח סי' שי"ט). ובמאירי שם: והאי מיד ליד דאמרינן לעיל לא שינפח בשעת הרקתו מידו לידו, אלא מנפח ביד זו, ואם רוצה לשנותה משנה ומנפח בידו אחרת. ועיין בבית הבחירה שלו, סוף עמ' 74.
אבל בכל נוסחאות התוספתא כאן ולהלן ביצה48פ"א, שו' 73. וכן מעתיקים משם הראשונים, עיין מש"ש. הגירסא גבי שבת: על יד על יד. וכן מעיד ר' ישעיה הראשון בביצה שם שאף בבבלי כתוב בכל הספרים: יד על יד, וכתב שבאמת אין חילוק בזה בין שבת ויו"ט ובשניהם מנפח מעט מעט, וכל ההבדל הוא שביו"ט מנפח גם בקנון ותמחוי. ולהלן בבבלי שם י"ג סע"ב: כיצד מנפח וכו' א"ר אלעזר מנפח בידו אחת ובכל כחו. ופירש"י כיצד מנפח דאמרינן לעיל למחר מנפח מיד ליד בשבת. ועיין ירושלמי מעשרות פ"ד ה"ד, נ"א ע"ב. ועיין מ"ש בתרביץ ש"ב, עמ' 236, והשוה עכשיו פירוש הרש"ס שם, ס"א ע"א.
ואשר למנפח פי' בערוך ערך נף בשם י"א: מנפח בפיו שילך הקליפה, מלשון ויפח באפיו. ברם שיטת רב האיי גאון49גנזי קדם של לוין ס"ה, עמ' 16, ס' העתים, עמ' 335, אוה"ג שבת, הפירושים, עמ' 30. והר"ח (ע"ד א') היא שאם נטל אדם אוכל שיש עליו פסולת, או עפר, וניפחו בפיו חייב משום זורה. וברור שהם פירשו כפירוש הראשון שבערוך שם: מנפה מיד ליד באוכל, פי' מנענע מיד ליד שתלך הקליפה מלשון נפה. וכן במשנת מעשרות פ"ד מ"ה (ברוב הנוסחאות, ועיין גם מלא"ש): מנפה, ועיין בפיה"מ להר"מ שם. ואף להגירסא מנפח פירושו שמנפח ומנענע ביד, שהרי רב חאיי גאון בעצמו50עיין אוה"ג הנ"ל, עמ' 32. והר"ח (עיי"ש ע"ד ב') גרסו בביצה מנפח. וכן הסיק הגר"י מאלצאן בספרו שביתת השבת מלאכת זורה סי' ו', אות י"ג, עיי"ש שהביא את עיקרי הדברים.
56. אבל לא בקנון ולא בתמחוי. קנון (κανοῦν) הוא סל, ובעיקר סל בשביל פת, ועיין פיה"ג לטהרות, עמ' 43. וברש"י (ביצה י"ב ב') פירש: קנון כלי הוא, ראשו אחד רחב והשני עשוי כמין מרזב קצר, ונותן הקטניות בתוך הרחב ומנענע, והאוכל מתגלגל דרך המרזב, והפסולת נשאר בכלי. תמחוי, קערה גדולה.
57. מערב יום טוב מנפח בקנון וכו'. וכ"ה להלן ביצה פ"א, שו' 74. ובבבלי שם י"ב ב': מערב יום טוב למחר מנפח על יד על יד ואוכל אפילו בקנון וכו'.
58. כדרך שעושה בחול. בתוספתא ביצה הנ"ל, שו' 75 ואילך, מוסיף (לפי כי"ו ד וראשונים): המולל מלילות בשבת מנפח על יד על יד ואוכל אבל לא בקנון ולא בתמחוי. וכאן לא נזכרה ברייתא זו בשום נוסח, ואף בביצה ליתא בכי"ע ובכי"ל, עיין מש"ש. ועיין מ"ש לעיל, שו' 46–47, ד"ה ולעצם העניין.
59. מוללין על המלול ומציעין על המוצע וכו'. בד, כי"ע וכי"ל: מוללין את המלול ומציעין את המוצע וכו', וכ"ה בשלטה"ג פכ"ב סי' תקמ"ט (אלא ששם: את המצוע). והיא ברייתא קשה מאד. ומוללין על המלול, כנראה, פירושו שאם רכך בחול את השבלים,51עיין מ"ש לעיל, הע' 41. והגרעין כבר אינו דבוק לקליפתו, מותר להוציאו בשבת ע"י שינוי. והבבא ומציעין על המוצע אינה מובנת כלל, ושמא צ"ל: ומ[פ]ציעין על המ[פ]וצע, כעין הגהת בעל מנחת יצחק, אבל קשה להגיה נגד ארבע נוסחאות. ועיין מ"ש להלן בסמוך.
ואופין על האפוי ומבשלין על המבושל. וכ"ה בכי"ע. אבל בד, בכי"ל ובשלטה"ג אף כאן: את האפוי וכו' את המבושל. ובמשנתנו פכ"ב מ"ב: כל שבא בחמין מערב שבת שורין אותו בחמין בשבת. ועיין ר"מ פ"ט מה' שבת סה"ג. ועיין בס' יריאים השלם סי' רע"ד, קל"ד ע"ב. והנכון הוא כמו שמעתיק הראבי"ה בח"א סי' קצ"ז, עמ' 256: ושמעתי מרבינו אליעזר ממיץ שהיה אומר אין בישול אחר בישול בשבת וכו', וכן אין אפיה אחר אפיה. ועיין בטאו"ח סי' שי"ח ובסמ"ק סי' רפ"א, ד' קרימונה, קל"ט ע"א, ובשלטה"ג הנ"ל.
וגירסת כי"ע "ואופין על האפוי ומבשלין על המבושל" יכולה להתבאר כאשגרה מדברי ר' אליעזר עצמו במכילתא (ויסע פ"ד, עמ' 168. מכילתא דרשב"י, עמ' 113), בירושלמי (ביצה פ"ב ה"א, ס"א סע"א) ובבלי (שם ט"ו ב'). אבל לפנינו גם לעיל "על", ולא עוד שאפילו לגירסא "את" קשה מאד לפרש "ומוללין את המלול" שאם כבר נמלל, כיצד אפשר למלול אותו שוב, ופירושנו לעיל הוא בדוחק רב.
ומשום זה הנחנו את הגירסא בכי"ו כמו שהיא, ושמא שייכת הלכה זו לביצה52ונשמטה שם, כשם שנשמטה כאן הברייתא ברהט"ז (שו' 54 ואילך) שהיא שייכת להלכות שבת ואינה כאן וישנה בביצה פ"א, שו' 71 ואילך. ועיין מ"ש לעיל, שו' 58, סד"ה כדרך. רפ"ב, ור' דוסתיי בר' ינאי מסר בשם ר' אליעזר שאף למלילה בשבת שחל אחר יו"ט ולהצעת המטות מיו"ט לשבת צריך שיתחיל בחול. ובירושלמי ביצה פ"ב ה"א, ס"א ע"ב: איתא חמי מציעין את המטות מי"ט לשבת, ואין אופין ומבשלין מי"ט לשבת. א"ר אילא ולמה מציעין מיום טוב לשבת, שכן מציעין את המיטות מלילי שבת לשבת (משנתנו כאן ספט"ו), ויאפו או יבשלו מי"ט לשבת, אין אופין ומבשלין מלילי שבת לשבת.53ועיין ראבי"ה ח"ב סי' תשנ"א, עמ' 454, ובאו"ז ח"ב, סוף סי' שמ"ב, ע"ב ע"ד. ושמא סבר ר' אליעזר שאין מציעין את המטות מלילי שבת לשבת. ואעפ"י שהשערה זו שהיתה דעה שהצריכו עירוב גם לשאר מלאכות המותרות ביו"ט נראית רחוקה54שהרי אפילו חנניה אליבא דב"ש לא הצריך אלא פת תבשיל וחמין, עיין בבלי ביצה י"ז ב', כ"ב א'. מאד, מ"מ לא נמנעתי לכותבה שמא ימצא עוד חומר בעניין זה.