46. נכרי שבא לכבות וכו'. פיסקא ממשנתנו פט"ז מ"ו.
46-47. מעשה שנפלה דליקה בחצרו של יוסף בן סימאי וכו'. ירושלמי פט"ז ה"ז, ט"ו ע"ד; יומא פ"ח ה"ה, מ"ה ע"ב; נדרים פ"ד ה"ט, ל"ח ע"ד; בבלי קכ"א א', דב"ר הוצ' ליברמן, עמ' 70. ובפתיחת המאירי לאבות, י"ב ע"ב (ד"ר, כ' ע"ב): ונתחבר עוד (כלומר, בתוספתא שבת) שם יוסף בן סימאי שם, ולא הוזכר שם משמו דבר, אלא שסופר עליו מעשה חסידות, ושלא חסיד היה ולא חכם. ובבבלי הנ"ל בכ"י אוקספורד ובראשונים: ר' יוסי בן סימאי משיחין, וכע"ז בדב"ר הנ"ל. והעיר בדק"ס, עמ' 274, הערה ת': "וכ"ה נזכר ביבמות קט"ו א' אבא יוסי". ברם ביבמות שם מפורש שהיה בזמנו של רבי, ואבא יוסי שלנו היה כנראה בזמן יותר קדום, עיין מ"ש להלן.
47. ובאו אנשי קצטרה של צפורי לכבותה וכו'. במשנת ערכין פ"ט מ"ו נמנתה בין בתי ערי חומה קצרא (מבצר) הישנה של צפורי. ובבבלי כאן מוסיף: מפני שאפטרופוס של מלך היה. וכנראה שהכוונה לאגריפס השני. ועיין בבלי סוכה כ"ז א': שאל אפטרופוס של אגריפס המלך את ר' אליעזר וכו' כגון אני שיש לי שתי נשים אחת בטבריא ואחת בציפורי, ויש לי שתי סוכות אחת בטבריא ואחת בצפורי וכו'. וברי"ף ד' קושטא כאן: ובאו אנשי טבריא ושל צפורי לכבותה. אבל נראה שהמלח "טבריא" נשתבשה מ"קסטריא".
47-48. ולא הניחן. בירושלמי מוסיף: אמר להן הניחו לגבאי שיגבה חובו. ובבבלי: ולא הניחן מפני כבוד השבת. ובדב"ר הנ"ל: ולא הניח להם, אמ' היאך אני מקיים בכל ממונך.
49. ולהפרכוס שבהן וכו'. כנראה שכאן הכוונה לקצין הפרשים, ϊππαρχος.