12-13. היו כותבין בסם בסקרא בקומוס ובקנקנתום וכו'. כלומר, אם היו כתובין בצבע של זהב (או בזרניך). בצבע אדום, או בשרף אילן, או בגפרת נחושת9עיין בבלי ק"ד ב', ומ"ש לעיל ספי"א, שו' 55–56. אעפ"י שאין קורין בהן, מפני שס"ת צריכה דיו דווקא מ"מ מצילין אותן.
ובבבלי קט"ו ב': בעא מיניה ריש גלותא מרבה בר רב הונא היו כתובין בסם ובסיקרא בקומוס ובקנקנתום בלשון הקדש מצילין אותן מפני הדליקה, או אין מצילין וכו', והא רב המנונא תנא מצילין. א"ל אי תניא תניא. מאי תניא אמר רב אשי כדתניא אין בין ספרים וכו'. ולפי גירסא זו ברור שהבבלי לא ידע כלל מן הברייתא שלנו. אבל כבר העיד הרמב"ן: ולא גרסינן מאן תניא והיכי תניא וליתא בשום נוסחא, וברייתא היא, ומצאתיה שנויה בתוספתא, והכוונה איפוא לתוספתא שלנו. וכן העיר ברשב"א ובמיוחס להריטב"א במקומו. וכן בקרית ספר להמאירי:10ד' איזמיר, ב' ע"ג, הוצ' ר"מ הרשלר, עמ' י"ט. ובספרים שלנו גורסים שם ברייתא אחרת וכו', והיא בברייתות בפרק י"ג11והיתה לפניו חלוקת הפרקים כלפנינו וכי"ע. דשבת בנסח זה היו כתובים בסם בסיקרא וכו'. וכן בחידושים המיוחסים להר"ן במקומו: והגירסא הנכונה, והא אמר רב המנונא תניא מצילין, אי תניא תניא ותו לא, והיא מתניא בהדיא בתוספתא, דתניא התם היו כתובים בסם ובסקרא בקומוס ובקנקנתום מצילין אותן מפני הדליקה. ובכ"י אוקספורד בבבלי חסר "מאי תניא א"ר אשי וכו' אשורית על הספר בדיו" (והושלם בגליון), עיין דק"ס, עמ' 258, הערה ס'. ועיין מ"ש להלן.
13. וגונזין אותן. כלומר, צריכים גניזה, שמא יבוא לקרוא בהם ברבים. וכן בספרי ואתחנן פי' ל"ו, עמ' 66: כתב שלא בדיו וכו', או שכתב את האזכרות בזהב הרי אלו יגנזו. וכ"ה בבבלי ק"ג ב' ובמס' סופרים פ"א ה"ח, הוצ' היגר, עמ' 106.
13-14. הברכות אע"פ שיש בהן מאותות השם ומענינות וכו'. וכ"ה בד, כי"ע וכי"ל. וכע"ז נשנה להלן ידים פ"ב סהי"ב. ובבבלי ס"א ב' וקט"ו ב': הברכות והקמיעין אעפ"י שיש בהן אותיות של שם12שתי המלים האחרונות חסרות בבבלי ס"א ב', ואינן גם בה"ג ד"ב, עמ' 93. ומעניינות הרבה שבתורה וכו'. ובירושלמי פט"ז ה"א, ט"ו ע"ג: ברכות שכתוב בהן עניינות הרבה מן התורה. ולא נזכרו שם אותות של שם כלל. וכ"ה במס' סופרים פט"ו ה"ד, עמ' 276.
ו"הברכות" פירש"י (ס"א ב'): כגון תשעה של ר"ה שיש בהן מלכיות וזכרונות ושופרות. ובמדרש שכל טוב ח"ב (עמ' 270, ועמ' 291) פירש: והברכות דהיינו הפיוטין. ואשר לאותות השם מסתבר הפירוש שהביא בחידושים המיוחסים להר"ן קט"ו ב' (בשם יש מפרשים) "דלאו שם גמור קאמר וכו' אלא שם שמשמש במקום שם גמור, כגון ג' יודי"ן". ובתשב"ץ ח"א סי' ב', ז' סע"ד, העתיק בשם הבבלי: אעפ"י שיש בהם אזכרות של שם וכו', ועיין מ"ש להלן שו' 14, ד"ה ובבבלי. ולהלן שם (ח' ע"א) כתב על המעשה שלהלן, שאותו אדם שאבד בידים טומוס של ברכות בוודאי לא כתב אזכרות שלמות אלא "כמו שנהגו לכתוב במקום שם בן ד' אותיות שלשה יודי"ן, וכן משנין בשאר שמות לכתבן קטועי האותיות" (כלומר, אלים, אלדים, אלקים).
14. אין מצילין אותן אבל (גונזין) נשרפין במקומן. ובכי"ל: אין מצילין אותן וגונזין אותו (צ"ל: אותן) אלא נשרפין במקומן (ועל המלים "וגונזין אותו" נקודות לסימן מחיקה). ובד ובכי"ע: אין מצילין אותן אלא נשרפין במקומן. וכע"ז הוא גם בבבלי הנ"ל, וברור מתוך הסוגייא שם (ס"א ב') שלא גרסו גונזין בברייתא זו. ובתשב"ץ הנ"ל: אלא מניחין אותן ונשרפין במקומן. ובירושלמי ובמס' סופרים הנ"ל: אין מצילין אותן מפני הדליקה (ולא יותר). וכנראה שבכי"ו ובכי"ל נכנס גליון שלא במקומו, וצ"ל: אין מצילין אותן אלא נשרפין במקומן וגונזין אותן. כלומר, בחול. ועיין בתוספ' רי"ד רפט"ז, ובתשב"ץ הנ"ל. ולפי גירסא זו ברור שבחול מצילין אותן וגונזין אותן. ועיין מ"ש להלן בסמוך ד"ה כותבי ברכות.
ובבבלי קט"ו ב' הוסיפו בד"ח ע"פ הרש"ל: הן ואזכרותיהן. ובדק"ס שם, עמ' 258, הערה מ': "(הן ואזכרותיהן) ליתא בכל הדפוסים הישנים והוסיפו המהרש"ל וכו' ". ברם לא מדעתו הוסיף הרש"ל את המלים האלו, וכ"ה בבה"ג שבת פט"ז, י"ח ע"ג, ובתשב"ץ הנ"ל, ז' סע"ד. אבל בה"ג ד"ב, עמ' 93, וכן בשכל טוב ח"ב, עמ' 270, חסרות מלים אלו.
15. כותבי ברכות כשורפי תורה. ופירש"י: שהרי לא יצילם בשבת. ובתשב"ץ הנ"ל העיר על הבבלי בתמורה י"ד ב': כותבי הלכות כשורפי תורה. ופירש"י: שאין מצילין אותן בשבת מפני הדליקה. אבל בשטמ"ק שם אות ג' בשם גליון פירוש: ומאן דמשכח ליה או גונזו, או שורפו. והדברים תמוהים. ואפילו אם נפרש לעיל "אלא נשרפין במקומן" אף בחול, ואינו עושה מעשה להצילן, מ"מ לאבדן בידים בוודאי אסור, כפי שמוכח להלן. ובירושלמי הנ"ל: כותבי ברכות שורפי תורה, ופשיטא שאינה אלא מליצה, ופירושה כמו בבבלי. ושמא פירש בעל הגליון ש"נשרפין במקומן" פירושו כמו להלן, שו' 19, ד"ה אלא נשרפין. ולפ"ז חולק ר' ישמעאל על הרישא.
15-16. שהיה כותב ברכות ואמרו עליו לפני ר' ישמעאל וכו'. וכע"ז בירושלמי ובמס' סופרים הנ"ל. ובבבלי הנ"ל: מעשה באחד שהיה כותב ברכות (עיין דק"ס) בצידן וכו'. ובה"ג פט"ז (ד"ו י"ח ע"ג, ד"ב, עמ' 93) הנ"ל: שהיה כותב ברכות בצידן, ובאו והודיעו את ר' ישמעאל בר' יוסי וכו'. ועיין בתוספתא ע"ז פ"ג ה"ז ובבלי גיטין מ"ה ב'.
17. נטל טומוס של ברכות וכו'. וכ"ה בבבלי הנ"ל. ובירושלמי ובמס' סופרים הנ"ל: תכריך של ברכות וכו'. והיא היא, עיין מ"ש בספרי ההילניסמוס בא"י, עמ' 206, הערה 30. והיו כותבים מתחילה על דפים מיוחדים ואח"כ מדביקים "כל חד וחד בראשיה דחבריה" וגוללים אותם כמין מגילה, עיין מש"ש.
18. קשה עונש האחרון יותר מן הראשון. עיין מ"ש בתשב"ץ ח"א סי' ב', ח' ע"א הנ"ל.