4-5. היו כתובין תרגום ובכל לשון מצילין אותן וגונזין אותן. במשנתנו רפט"ז: כל כתבי הקדש מצילין אותן מפני הדליקה, בין שקורין בהן ובין שאין קורין בהן. ואעפ"י שכתובים בכל לשון טעונים גניזה וכו', ולהיכן מצילין אותן למבוי שאינו מפולש. ומתברר מסוגיית הבבלי (קט"ו א' ואילך) שטעונים גניזה שבמשנתנו הוא למעליותא. ורב הונא מפרש את משנתנו: ובין שאין קורין בהן, כגון כתובים. ואעפ"י שכתובים בכל לשון - שאין מצילין אותם מן הדליקה מ"מ - טעונים גניזה, ואסור לאבדם בידים. ורב חסדא מפרש: ובין שאין קורין בהן ואעפ"י שכתובים בכל לשון, כלומר מצילין אותם מפני הדליקה, טעונים גניזה, כלומר, וטעונים גניזה אם בלו ("ומקק שלהן טעון גניזה").
והנה מהמשך לשון התוספתא להלן משמע שגונזין אותן הן לגריעותא, ואסור להשהותן בבית, וטעונין גניזה,6התרגום נחשב להם כתורה שבעל פה (עיין בירושלמי מגילה פ"ד ה"א, ע"ד ע"ד, פסיקתא רבתי פי' ה', י"ד ע"ב, ובהערות רמא"ש שם. ועיין אהצו"י במגילה, עמ' 81) שאסור היה לכותבו. ולפ"ז מוכח שפירשו את משנתנו הנ"ל: ואעפ"י שכתובים בכל לשון וטעונים גניזה, מ"מ מצילין אותם. ואעפ"י שבדקתי בכמה כתי"י של משנתנו (לרבות שני קטעים מן הגניזה) ובכולם כתוב "טעונים" (טעונין, טעועין) בלי וי"ו, מ"מ מדברי רב חסדא שבבבלי משמע ששנה במשנתנו וטעונים בוי"ו. וכן במס' סופרים כ"י אדלר (פט"ו ה"ב, לפי שנו"ס בהוצ' היגר, עמ' 275) מעתיק: ואעפ"י שכתובין בכל לשון וטעונין גניזה.
ובבבלי קט"ו א': מיתיבי היו כתובים תרגום וכל לשון מצילין אותן מפני הדליקה,7בגליון כי"מ שם מוסיף: וגונזין אותן. ובבבלי הרי בוודאי צריך לפרש: וגונזין אותן אם בלו, תו היא שיטת רב חסדא לעיל שם. ומחוורתא שבגליון נוסף ע"פ התוספתא, אבל הבבלי לא גרס בה מלים אילו. תיובתא דרב הונא. אמר לך רב הונא האי תנא סבר ניתנו לקרות בהן. וברור שלבבלי היתה מסורת אחרת, שהרי גרסו שם להלן בברייתא שלפנינו: מצילין אותן מפני הדליקה. ר' יוסי אומר אין מצילין אותן מפני הדליקה. א"ר יוסי מעשה וכו'. ולפ"ז ר' יוסי חולק על הבבא שלפנינו, מה שאין כן למסורת התוספתא שהיא מסתייעת מדברי ר' יוסי. ומדברי הירושלמי בסוגיין אין להכריע בברור לא לשיטת הבבבלי ולא לשיטת התוספתא, אלא שלפי המסקנא שם מוכח שפירשו כרב חסדא שכתובין בכל לשון מצילין אותן מן הדליקה.
ועיין מ"ש רצ"מ פיניליש בספרו דרכה של תורה, עמ' 24, ור"נ ברילל בבית תלמוד של ווייס ח"ד, עמ' 74 ואילך (ושם צוינה הספרות שדנה בעניין), ומהרי"ן אפשטין במבוא לנוה"מ, עמ' 648 ואילך, ורובם כבר עמדו על עיקר הדברים.
5. אמ' ר' יוסה מעשה שהלך ר' חלפתא אצל רבן גמליאל וכו'. כ"ה ("ר' חלפתא") בכל הנוסחאות. וכן לעיל מע"ש פ"א הי"ג, עמ' 246: אמ' ר' יוסה בא ר' יוחנן בן נורי אצל ר' חלפתא וכו'. אבל בבבלי קט"ו א': מעשה באבא חלפתא שהלך וכו'. ועיין מ"ש ע"ז לעיל, ח"ב, עמ' 681.
6. של יוחנן וכו'. בד ובכי"ל: של ר' יוחנן וכו'.8וכ"ה בבבלי בכ"י אוקספורד, וכן מעתיק (בן מקומו של כי"א) הרשב"ץ שהבאנו להלן בפנים. וכן בפתיחת המאירי לאבות, י"ב ע"ב, מונה בין החכמים שנזכרו בתוספתא שבת: "ר' יוחנן בן נזיף, ולא נאמר משמו דבר, אלא מאחר שקרא את שמו רבי, אלמא חכם היה".
בן נזיף. וכ"ה בד, במאירי, ובכי"א בבבלי הנ"ל. ובכי"ע: בן הנזוף, ובכי"ל: בן הנזיף. ובבבלי הנ"ל: יוחנן הנזוף, ובתשב"ץ ח"א סי' ב', ז' ע"ד, מעתיק משם: בן הנזון. ועיין מ"ש על שם זה הר"ש קליין בלשוננו ח"א, עמ' 338. ובירושלמי פט"ז ה"א, ט"ו ע"ג, וכן במס' סופרים פ"ה הי"ז, הוצ' היגר, עמ' 161, ובפט"ו ה"ב שם, עמ' 274, ובמ' סופרים ב' (שבע מסכתות קטנות הוצ' היגר, עמ' פ"ב) הסיפור מקוצר.
7-8. שהיה יושב על גב מעלה בהר הבית. וכ"ה בד ובכי"ע (אלא ששם: על גבי). ובכי"ל: שהיה עומד על גבי מעלה וכו'. וכ"ה בבבלי הנ"ל. ובירושלמי הנ"ל: שהיה עומד על הבניין בהר הבית. ובקטע מן הגניזה שם (תרביץ ש"ג, עמ' 242): שהיה עומד על הבניים וכו'. ולפ"ז אין "הבניין" אלא הבנאין, הבנאים (כהערת מהרי"ן אפשטין בתרביץ שם). ובמס' סופרים פ"ה הנ"ל: שהיה יושב על גבי הבניין וכו', אבל בפט"ו שם: שהיה עומד על גבי בניין וכו'. ולפי נוסח הירושלמי ומס' סופרים פט"ו משמע שהיה רבן גמליאל משגיח על מלאכת הבנאים (דוגמת ישראל עומד על גביו, או גדול עומד על גביו) בהר הבית, ולפי דרכנו למדנו שבנייני המקדש היו נתונים לפקוחו של הנשיא בזמן רבן גמליאל הזקן.
8. ואמ' לבניו וכו'. וכ"ה במס' סופרים פ"ה ופט"ו בד"ר ובכ"י ענעלאו. ושיבוש ברור הוא, וצ"ל: לבניי (וכ"ה בירושלמי בקטע מן הגניזה), כלומר, לבנאי. ובשאר נוסחאות התוספתא, הירושלמי והבבלי: לבנאי.
9. וגנזו תחת הנדבך. וכ"ה בכי"ל ובירושלמי. ובכי"ע: ובנאו וכו'. ובד: תגנזו וכו' ובבבלי: שקעהו תחת הנדבך. וברוב נוסחאות מס' סופרים פט"ו: גנזו (כלומר, פקודה לבנאי), ובפ"ה שם: סלק את השורה ושקעו זה תחתיו. ובמס' סופרים ב': ואמר לבנאים לשאת הדיימוס ושקע זה תחתיו. וכנראה שהניחו במקום חלול ובנו עליו. ועיין להלן.