69-70. מטלטלין את השופר להשקות וכו'. ירושלמי פ"ו ה"א, ז' ע"ד, ביצה ספ"א, ס"א ע"א. ועיין בבלי ל"ה סע"ב וירושלמי פי"ז ה"א, ט"ז ע"א. ומלמדת אותנו הברייתא שאעפ"י שכל הכלים הללו עיקר מלאכתן אסור בשבת68לעניין שופר, עיין בתוספות ל"ה ב' ד"ה והתניא, ל"ו א' ד"ה הא ר' יהודה וד"ה הא ר' נחמיה. מ"מ מטלטלין אותן לצורך גופן. ועיין ראבי"ה ח"ב סי' תשמ"ז, עמ' 445 ואילך.
70. מטלטלין את הקרקש ואת הפינקס ואת המראה וכו'. הגהתי ע"פ כי"ע, כי"ל וקג"נ. וכן מוכח בירושלמי הנ"ל. ולפנינו וכן בד נכפלו ונסתרסו השורות. ואמרו בירושלמי הנ"ל, והוא שיהא עליהן תואר כלי, שהרי עיקר מלאכתן לאיסור, כמפורש להלן.69איסור הפנקס לא נזכר כאן, שהרי עיקר מלאכתו לכתוב עליו. ועיין כלים פכ"ד מ"ז. וקרקש הוא כלי ריק שנותנים בו אגוזים, כדי ליישב את דעתו של תינוק, עיין להלן.
71. ואין רואין במראה בשבת וכו'. ירושלמי שבת הנ"ל, בבלי קמ"ט א'. ופירשוה בבבלי שבמראה של מתכת עסיקינן, ואנו חוששים שמא ישיר בה נימין מדולדלין.
ואם היתה קבועה בכותל מותר. בבבלי הנ"ל: ר'70כ"ה בכת"י ואצל הגאונים והראשונים, עיין דק"ס, עמ' 358, הע' נ'. ולפנינו: ר' מאיר. מתיר במראה הקבוע בכותל. והטעם הוא, שאינו מסיר אותה כדי לחתוך בה, ואם ילך לחפש מספרים יזכר בנתים שהיא שבת. ובירושלמי הנ"ל: אם היתה קבועה בכותל רבי מתיר וחכמים אוסרין וכו', טעמא דהדין דאסר, פעמים שהיא רואה נימא אחת לבנה, והיא תולשתה, והיא באה לידי חיוב חטאת. והאיש אפילו בחול אסור שאינה דרך כבוד. ועיין באהצו"י שם, עמ' 69 ואילך. ופשיטא שלחכמים האוסרין אפילו במראה קבועה, אוסרים במראה מטלטלת אפילו אינה של מתכת. ובבבלי שלא נזכרה שם דעת החכמים בהכרח הטעם הוא כמו שאמרו שם.