57-58. אין מפליגין בים הגדול פחות משלשה ימים קודם לשבת. כ"ה בכל הנוסחאות. ובבבלי י"ט א': ת"ר אין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם לשבת. ובמס' שמחות כ"י אדלר פ"ו ה"י (עיין בשנו"ס בהוצ' היגר, עמ' 133) מוסיף: אין פורשין בים הגדול פחות משלשה ימים קודם לשבת. ובירושלמי פ"א ה"ח, ד' ע"א: אין מפרישין לים הגדול לא בערב שבת ולא בחמישי בשבת, ב"ש אוסרין אפילו ברביעי. ובית הלל מתירין. ופירשו הרשב"א, י"ט א', והרא"ש פ"א סי' ל"ח, שב"ה מתירין ברביעי, ולפ"ז דווקא פחות מג' ימים אסור, אבל שלשה ימים מותר.50ועיין בב"י טאו"ח ריש סי' רמ"ח שהסיק בדעת הרז"ה שאסור לצאת אפילו ביום ד', וכ"ה דעת כמה מן האחרונים, עיין במגן אברהם שם אות ב'. וכן מוכח ברור מלשונו של הרז"ה שם, ואעפ"י שהוא מביא את מחלוקת של ב"ש וב"ה בירושלמי (ולא הביא כלל את דעת הת"ק), וב"ה הרי מתירין ברביעי, הוא סובר שהבבלי חולק, עיין בב"ח בסי' רמ"ח שם. אבל עיין ברוקח בסי' קצ"ז שהביא ראיה מתנחומא ריש שלח (במ"ר שם): כך שנו רבותינו אין מפליגין בספינה לים הגדול שלשה ימים קודם לשבת. ועיין מ"ש הגר"י שור בהערותיו לס' העתים, עמ' 2. ועיין להלן פסחים, סוף עמ' 512, לעניין הלשון כאן.
ובטעם האיסור כתבו הגאונים (עיין אוה"ג, הפירושים, עמ' 8), הר"ח והרי"ף בהלכותיו במהדו"ק (עיין בבעל המאור) שמדברים כאן בספינה גוששת ומטעם איסור תחומין אתינן עלה. ולפ"ז במים עמוקים מותר להפליג אפילו בערב שבת. וכבר תמהו עליהם בראבי"ה ה"א סוף סי' שפ"ה, עמ' 416, מן התוספתא כאן שמפורש "בים הגדול". וכן תפס עליהם במאירי י"ט א' מן הירושלמי51ובאמת בירושלמי אין זכר לכך שאין תחומים למעלה מעשרה. וקרוב מאד שהירושלמי סבר שיש תחומין למעלה מעשרה, עיין בירושלמי עירובין פ"ד ה"א וה"ב, והשוה בבלי שם מ"ג א'. ואף בבבלי עצמו (שם) היא בעיא שלא נפשטה. ואף התוספתא סוברת שיש תחומין למעלה מעשרה, עיין מ"ש להלן, שו' 61 סד"ה ואשר. ולפ"ז עצם טעם הגאונים קיים, והתירו לצאת ג' ימים לפני השבת, מפני שלא יצא בערב שבת (ודינו כיוצא בשיירה, עיין להלן סד"ה ולפי שני ומ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 58, הע' 1), וכשתגיע השבת יהיה מותר לו משום סכנה, כשיטת בעל המאור שנביא להלן. ועיין באו"ז ח"ב סי' קמ"ו, ל"ט ע"ג ועוד. ומדרש תנחומא הנ"ל. ועיין ברא"ש הנ"ל שהביא את הברייתא שבירושלמי בשם תוספתא, ועיין בתשב"ץ ח"א סי' כ"א, י"ז ע"ב (ואפשר שהעתיק מן הרא"ש).
אבל בשו"ת הרי"ף ד' ליוורנו סי' שי"ז ובהלכותיו שלפנינו (פ"א סי' רצ"ט) חזר בו, ופירש שמטעם עונג שבת נגעו בה, וכל ג' ימים הוא סובל משינוי ווסת, ואחר ג' ימים דעתו מתיישבת עליו. וכן הוא בר"מ פ"ל מה' שבת הי"ג. ועיין בשו"ת הר"מ הוצ' הרא"ח פריימן זצוק"ל סי' ס"ז, עמ' 64. ובבעל המאור הנ"ל כתב שמטעם חילול שבת אתינן עלה,52וכן משמע קצת מן הירושלמי שאמרו שם בסמוך: אם היה דבר של סכנה כגון מצור לצידון מותר. ואין "של סכנה" אלא "שלסכנה" (במלה אחת, כמו שהוא בשרי"ר, עמ' 69, שו' 24), שלא סכנה כרגיל בתוספתא, עיין מ"ש לעיל ח"ב, עמ' 502, הע' 20, ועמ' 728, ולהלן שקלים פ"א שו' 45, ד"ה מותר בזיכין. ומכאן משמע שהאיסור ברישא הוא מפני חילול שבת מחמת הסכנה. ועיין להלן עירובין פ"ג, שו' 25–26, ד"ה מחנה ומש"ש. וכל ג' ימים קודם לשבת קמי שבתא קרינן בה (פסחים ק"ו א', גיטין ע"ז א') ונראה כמתנה לדחות את השבת. ועיין בתשב"ץ הנ"ל ובשו"ת הריב"ש סי' י"ח. ולטעמים הללו צריך לפרש שאנו נוהגים היתר מפני שרוב בני אדם אינם מפליגים למרחקים אלא לצורך מזונות ודכוותיה, והתירו להם, כשם שמותר להפליג לצורך מצוה, כמפורש להלן, כן כתב בראבי"ה הנ"ל, עמ' 416. ועיין במאירי הנ"ל.
אבל הרשב"ם53לפי תוספות עירובין מ"ג א' ד"ה הלכה, ס' התרומה סי' רכ"ד ועוד. פירש שהברייתא שלנו ב"ש היא, והסתייע מן הירושלמי הנ"ל, ופירש ב"ה מתירין שבירושלמי שב"ה מתירין אפילו בע"ש, והלכה כב"ה. וכ"ה דעת הראב"ן סי' ס', ר' ישעי' דטראני (לפי שבה"ל השלם ריש סי' קי"א, מ"א ע"א), או"ז ח"ב סי' קמ"ו, ל"ט ע"ג ועוד. ועיין גם בס' המנהיג סי' קמ"ו, ק"ד ע"א. ועיין מ"ש להלן, שו' 59–60, סד"ה רבן. ועיין להלן, סד"ה ולפי, ובבלי ס"ט ב' וברש"י שם.
ויש שפירשו שהאיסור הוא משום שט במים,54עיין אוה"ג כאן, הפירושים, עמ' 8, ועירובין, התשובות, עמ' 34, תוספות וס' התרומה הנ"ל. וגזירה שמא יוליך את הספינה, או שמא יעשה חבית של שייטין. ובחידושים המיוחסים להר"ן הביא בשם הרמב"ן55ועיין גם בשו"ת הרדב"ז (ליוורנו תי"ב) סי' ע"ז. והרא"ה שהברייתא מדברת בספינה שכל נוסעיה, או רובם, הם ישראל, והספנים בלבד הם גוים, וטעם האיסור משום דהוי ליה כמתנה לעשות מלאכתו בשבת ע"י גוי, ודווקא ג' ימים דחשיב קמי שבתא56עיין מ"ש לעיל בסמוך ד"ה אבל בשו"ת בשם בעל המאור. וכו'. ולפ"ז מותר לנסוע בספינה שרוב נוסעיה הם גוים, דאדעתא דידהו עבדי. ועיין סיכום הטעמים בארחות חיים ח"א ה' שבת סי' תכ"ב, נ"ז ע"ד. ועיין מ"ש להלן, שו' 59, ד"ה פסק, טעם חדש לגמרי בהיתר הפלגה בספינה בערב שבת.
ולפי שני הטעמים האחרונים נראה לבאר את הספרי שופטים פי' ר"ג, עמ' 239:57הוספה ממכילתא לדברים, עיין בהערות הר"א פינקלשטין שם. זה אחד משלשה דברים שדרש שמיי הזקן אין מפליגים את הספינה לים הגדול אלא קודם לשבת שלשה ימים, במה דברים אמורים בדרך רחוקה, אבל בדרך קרובה מפליגים אותה. ומן הלשון ("אין מפליגים את") ברור שאין מדברים כאן בנסיעה בתוך הספינה גרידא. ואפשר לפרשו בשני פנים. שבזמנו של שמיי הזקן היו הספינות של ישראל ומלחיה יהודים, ואוסר שמיי הזקן למלחים להפליג את הספינה פחות מג' ימים קודם השבת שלא יבואו לידי שבות של הנהגת הספינה בשבת, אבל קודם לכן מותר וכדעת בעל המאור הנ"ל, וכשם שמותר לצאת בשיירה בשבת ג' ימים קודם השבת, כמפורש בשמחות פ"ו ה"י. ועיין ריב"ש סי' י"ז הנ"ל, ושו"ת הרדב"ז הנ"ל (בהערה 55).
ואפשר לפרשו שאין מפליגין פרגמטיא בספינה ע"י גוים קודם לג' ימים, מפני שהוא כמתנה אתם להוליך את הפרגמטיא בשבת, וגזרו כן בדרך רחוקה, כמפורש בדברי הגאון שהעתקנו לעיל, הערה 41. ועיין מ"ש בספרי הירושלמי כפשוטו, עמ' 58.
58. במי דברים אמורים וכו'. עיין מ"ש על צורה זו לעיל ח"א, עמ' 227, הערה 14.
ביורד לדבר הרשות וכו'. בבלי ותנחומא הנ"ל. ובירושלמי הנ"ל ליתא.
59. פסק עמו על מנת לשבות דברי ר'. בד: פוסק, ובכי"ל וקג"נ: ופוסק וכו'. ובכי"ע נשמטה כל הבבא. ובבבלי הנ"ל: ופוסק עמו על מנת לשבות ואינו שובת דברי ר'. והיא היא, שהרי גם לפנינו הכוונה כן. ובתשובות הגאונים גיאוניקה ח"ב, עמ' 86 (=אוה"ג, התשובות, עמ' 18) נראה שהגאון פירש "ופוסק" כמו "או פוסק", ורבי חולק על הרישא ומתיר לצאת פחות מג' ימים לפני השבת, ובלבד שיפסוק עמו. ולפלא שהגר"ל גינצבורג ז"ל לא הרגיש בפירוש דברי הגאון, עיין מ"ש להלן.
59-60. רבן שמעון בן גמליאל או' אינו צריך. מצור וכו'. כ"ה בכי"ל, בקג"נ ובבבלי הנ"ל. ובכי"ו, וכן בד, חסר "אינו צריך". ובתשה"ג הנ"ל: משמא דמר יעקב גאון בר מרדכי נ"ע איתמרא, והכין איסתבירא ליה, דהא דתניא בסיפה רבן שמעון בן גמליאל או' אינו צריך על כוליה מימריה וכו'. כלומר, ולפיכך מותר להכנס לספינה בערב שבת, עיי"ש. ולפירוש זה מתיישבת קושיית הראשונים הנ"ל על הרשב"ם שפירש את הרישא שהיא בשיטת ב"ש, והרי ר' ורשב"ג נחלקו בה, וכיצד אפשר לומר שנחלקו בשיטת ב"ש שאינה משנה. אבל לפירוש הגאון לא נחלקו בשיטת ב"ש, אלא חלקו עליה.
60. מצור לצידן וכו'. ירושלמי58עיין מ"ש לעיל הע' 52. ובבלי הנ"ל. ועיין בבלי פסחים נ' סע"ב. ובספרי הנ"ל: במה דברים אמורים בדרך רחוקה, אבל בדרך קרובה מפליגים אותה. ובתנחומא הנ"ל: בזמן שהוא רוצה להלוך במקום רחוק, אבל אם מבקש לפרוש כגון מצור לצידון, מותר לו לפרוש אפילו בערב שבת, שהדבר ידוע שהוא יכול לילך מבעוד יום.