1. אין קורין בכתבי הקדש. בירושלמי פט"ז ה"א, ט"ו ע"ג: בכתבי הקודש אלא מן המנחה ולמעלה. וכ"ה בירוש' מגילה פ"ג ה"ד, ע"ד ע"ב, וי"ר פט"ו, ד', הוצ' ר"מ מרגליות, עמ' שכ"ט, איכ"ר פ"ד, כ', ע"ז ע"א, מס' סופרים פי"ד ה"ג.
אבל שונין בהן ודורשין בהן. וכ"ה בד ובבבלי קט"ז ב'. ופירש"י: שונין בהן, כגון מדרש שה"ש וקהלת.1עיין ירוש' מגילה פ"ב ה"ג, ע"ג ע"ב, ובבבלי שם ד' א' וברש"י ד"ה למיתני, ואינו עניין לכאן. ועיין להלן הע' 3. ובכי"ע ובכי"ל: אבל שונין ודורשין בהן. וכ"ה בירושלמי ובמדרש וי"ר, איכ"ר ומס' סופרים הנ"ל. ושמא פירושו ששונין אותן בעל פה, ולא אסרו לקרות בהם אלא מתוך הכתב. ואעפ"י שאמרו2בבלי גיטין ס' ב' ומקבילות. ועיין ירוש' מגילה פ"ד ה"א, ע"ד ע"ד. דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרן על פה, הרי כבר העיר בריטב"א יומא ע' א': והנכון בזה מה שנראה מן הירושלמי (יומא פ"ז ה"א, מ"ד ע"ב, ומקבילה בסוטה פ"ז) שלא אסרו לקרוא על פה אלא דברים שבכתב שהם מחובת קריאה בצבור וכו'. ובסמ"ג ה' מגילה, ר"נ ע"א: שאר דברים שבכתב לא נאסרו על פה אלא להוציא אחרים ידי חובתן וכו'. וכן הכריע בשו"ת הרדב"ז ח"ד (ליוורנו תי"ב) סי' קל"ה. ועיין בטאו"ח סי' מ"ט, בב"י ובב"ח שם. ועיין במחזיק ברכה, בברכי יוסף ובשיורי ברכה שם. ואין ספק שהיו שונים תורה ביחידות בעל פה כדי שיהו הפסוקים שנונים בפיהם. וכן בספרי שופטים פיס' ק"ס, עמ' 211 (בכ"י ברלין): משנה התורה שעתידה להיות שונין אותה על פה ולהשנות לאחרים. וכע"ז בכ"י מדרש חכמים שם. והכוונה שם לא למשנה אלא לתורה עצמה, עיין היטב במאירי סנהדרין כ"א ב', עמ' 74, מה שהביא שם בשם יש גורסין.3ועיין מ"ש בנספח לספרו של גרשום שלום Jewish Gnosticism וכו' (נוירק תש"כ), עמ' 118, הע' 3. ולא גזרו על קריאה בכתובים בשבת אלא בקריאה מתוך הספר, שמא ישב בביתו ולא יבוא לבית המדרש, אבל מותר לו לשנות את הכתובים בעל פה. ומכל שכן שמותר לו לשנות את הכתובים בשבת בעל פה, לשיטת ר' נחמיה להלן. ומסיגנון הבבלי שם משמע קצת שאף בבא זו ר' נחמיה היא, עיי"ש.
2. ואם צריך לו דבר לבדוק וכו'. בד: ואין צריך לו דבר וכו'. ובכי"ע: ואין צריך לומר דבר וכו'. ועיין בשנו"ס בוי"ר הנ"ל. והנכון כלפנינו ובגירסת ד, ואין=ואם,4עיין מ"ש לעיל ח"ב, עמ' 808, הע' 28, ולהלן עירובין פ"ז, שו' 40–41, ד"ה ולפיכך. וכצ"ל בכי"ע: ואין צריך לו(מר) דבר וכו'. ובכי"ל: צרך לו דבר לבדוק וכו'. ובירושלמי: צרך דבר נוטל ובודק. ובבבלי הנ"ל (בכי"מ): נצרך לו פסוק מביא ספר ורואה בו.
2-3. אמ' ר' נחמיה מפני מה אמרו אין קורין וכו'. ר' נחמיה חולק על משנתנו רפט"ו שנתנה טעם לאיסור הקריאה מפני בטול בית המדרש, אלא הטעם הוא מפני גזירת קריאה בשטרי הדיוטות, ואפילו במקום שאין ביטול בית המדרש אסור. ובבבלי הנ"ל אמרו ששמואל סובר כר' נחמיה, ורב חלק עליו, ופסק שבמקום שאין בית המדרש קורין. ועיין בתוספות שם ד"ה ושמואל. ופסק הר"ח (קט"ז ב') ועוד שלא כר' נחמיה. ועיין רשב"א.
אבל בירושלמי אמרו מעתה וכו' במקום שאין בית המדרש יקראו? לית לך אלא כהדא דתני ר' נחמיה, דתני ר' נחמיה מפני מה אין קורין וכו'. ואין שם חולק על ההלכה שאפילו במקום שאין ביטול בית המדרש אין קורין בכתובים בשבת. וכן בירושלמי מגילה פ"ג ה"ד, ע"ד ע"ב: הגע עצמך שחל חמשה עשר להיות בשבת, לקרות במגילת אסתר אין את יכול, שאין קורין בכתבי הקודש אלא מן המנחה ולמעלן. והרי כאן מבטלין לכתחילה תלמוד תורה דרבים מפני קריאת המגילה (עיין בבלי שם ג' א'), ולמה אסרוה לקרות בשבת, ובעל כרחינו שסתם הירושלמי הולך בשיטת ר' נחמיה שמחמת גזרת שטרי הדיוטות אתינן עלה. ברם לשיטת הבבלי אין קורין במגילת אסתר בשבת מפני גזירה דרבה,5מגילה ד' ב' ומקבילות, ועיין מ"ש בירושלמי כפשוטו, עמ' 278. אבל מחמת קריאת כתובים בשבת לית לן בה, שהרי אין כאן טעם של ביטול בית המדרש.