21. הסורט סרטה אחת על גבי שני נסרים וכו'. במשנתנו פי"ב מ"ג: הכותב שתי אותות24וכ"ה בקביעות בתוספתא כי"ו. וכ"ה במשניות מטיפוס א"י, וכ"ה הכתיב בשאר נוסחאות מדוייקות של מקורות א"י, עיין מ"ש ע"ז בפירוט להלן ביצה פ"ר, שו' 9, ד"ה והכותב. בין בימינו בין בשמאלו, בין משם אחד (פירש"י: שתיהן אלפין), בין משתי שמות (פירש"י: אל"ף בי"ת), בין משתי סממניות25פירש הר"מ בפיה"מ: סימנים, כמו שכותבין בני אדם, א' שיורה על אחד, וב' שיורה על שנים וכו'. ועיין בפי' רב האיי גאון באוה"ג, הפירושים, עמ' 66, ובמגיד משנה פי"א מה' שבת ה"י. בכל לשון חייב. אמר ר' יוסי לא חייבו שתי אותות אלא משום רושם, שכך היו כותבין על קרשי המשכן, לידע איזה בן זוגו וכו'. וכבר ראינו לעיל (פ"ט, שו' 43) שהירושלמי מעמיד את כל משנתנו כר' יוסי, ולא חייבו כותב בשמאלו אלא משום רושם (וכ"ה בבבלי לפי אמורא אחד), ולפ"ז אף הרישא של הברייתא שלנו ר' יוסי היא, אבל לת"ק פטור, וכן משמע מסדר הברייתא שבתו"כ ויקרא, חובה, פ"א ה"ה, ט"ז סע"א, ושבבבלי ק"ג ב' ששנו שם: אמר ר' יוסי וכו' לפיכך שרט שריטה אחת על שני נסרין, או שתי שריטות על נסר אחד חייב.
ואם אף הרישא של משנתנו כר' יוסי, הרי בוודאי שמסתבר פירש"י והמאירי ששם אחד פירושו "שני אלפין", שכן היו כותבין אות אחת בסוף הקרש הראשון וכפלו אותה בתחילת הקרש השני. וכן אפשר היה לזווג קרשים ע"י עשיית סריטה אחת לוכסן על שני קרשים. עיין בירושלמי בסוגיין. ועיין במסקנא שבבבלי ק"ג ב', ומ"ש בשו"ת אבני נזר או"ח ח"א סי' קצ"ט.
ובתנחומא כי תשא סי' ל"ג: ויאמר ה' אל משה כתב לך. ילמדנו רבנו הכותב שתי אותות26כ"ה בד"ר, עיין לעיל הע' 24. בהעלם אחד בשבת מהו שיהא חייב. כך שנו הכותב שתי אותות בהעלם אחד חייב, שהוא רושם ומחלל את השבת וכו'. וסתם בעל הילמדנו כר' יוסי, ומשמע מלשונו שרושם גרידא הוא אב מלאכה, וכותב אינה אלא תולדת רושם,27שהרי בשאלה לא נזכרו שתי אותות משם אחד, או שכתב בשמאלו וכדומה, והשאלה היא על שתי אותות שיש להן משמעות כשהן לעצמן, דוגמת "לא" שבלוחות שהמדרש מסמיך להן את הדרשה. ולא היתה כתיבה במשכן, אלא רישום בקרשים. ובפיה"מ להר"מ פירש שלר' יוסי כתיבה ורשום שניהם אבות הן, עיי"ש. ועיין מ"ש באבני נזר הנ"ל, ובתוספות העזרה על התו"כ הנ"ל, ח' ע"א, ומ"ש בס' מנחת סולת, קל"ד ע"ב ואילך.
21-22. אמ' ר' עקיבא לא חייבו וכו'. בד, כי"ע וכי"ל: אמ' ר' יוסי וכו'. וכ"ה במשנתנו, בתו"כ ובבבלי הנ"ל.