הקודח וכו'. ירושלמי פי"ב ח"א, י"ג ע"ג, פסחים פ"ו ה"א, ל"ג ע"ב, בבלי ק"ג ב'. ובמשנתנו רפי"ב: הקודח כל שהוא חייב, ופירש"י (ק"ג רע"א) שנוקב עושה חור בלי כוונה למלאת את החור, אבל קודח כוונתו למלא את החור. ובבבלי שם נחלקו רב ושמואל, ולרב חייב הקודח משום בונה, ולשמואל חייב משום מכח בפטיש, וכגון שקדח במסמר חד וארוך והניחו בתוך החור ע"מ לתלות בו. ועיין הפירוש בר"ח ק"ג ב'. ועיין בפיה"מ להר"מ שחולק על רש"י ועיין במרכבת המשנה פ"י הי"ד והט"ז.
ובה"ג פכ"ג מה' שבת (ד"ו, כ' ע"ד; ד"ב, עמ' 90): הקודח כל שהוא חייב. למאי חזי? לככא דאקלידא (לשן של מפתח), והוא במנחות נ"ז א'. ועיין ברש"י שם. אבל במיוחס לרבינו גרשום במנחות שם פירש שהנקב הוא במפתח (של עץ) עצמו, וחייב בכל שהוא מפני שראוי להכניס לתוכו שן קטנה של עץ. ולפי פירושו הסוגיא היא בשיטת רב הסובר שיש בנין בכלים, והיא מגלה על הפירוש בבבלי ק"ג רע"א: בשלמא לרב מיחזי כמאן דחר חורתא לבניינא, כלומר, ואפילו אם הוא קודח נקב כל שהוא במפתח של עץ. אבל עיין במרכבת המשנה הנ"ל מ"ש בשיטת הר"מ.
ורבינא סובר במנחות שם שכל שהוא לאו דווקא, אלא צריך נקב שיכנס אויר דרכו, אלא שהמשנה מחייבת אפילו נקב נקבים דקים מאד, אם הם מצטרפים כולם ביחד לשעור, שאילו היו במקום אחד היה אויר נכנס לתוכן, כפירוש המיוחס לר"ג שם. ועיין מ"ש זקן זקני הגאון בעל קרן אורה במקומו.
ולכאורה נראה, שכאן מדברים בקודח במחובר לקרקע, וחייב לכ"ע משום בונה, שאם החיוב הוא משום מכה בפטיש, הרי כבר נגמרה המלאכה, ולמה חולק ר"ש להלן. ועיין מ"ש להלן, שו' 8, ד"ה הצר, ובהע' 11.
7. והגורר. וכ"ה בכי"ל. ובד: והגודר. ובכי"ע: והגורד, וכ"ה בירושלמי. ובבבלי: המגרר. וברש"י: המגרר כלונסות, או קלפים, דהיא תולדה דממחק. ובירושלמי פ"ז ה"ג, י' סע"ג: הגורד ראשי כלונסות חייב משום מחתך. ובבבלי ע"ה ב': המגרר ראשי כלונסות וכו'. ובר"מ פ"י מה' שבת הט"ז: והמגרד כל שהוא וכו' הרי זה תולדת מכה בפטיש וחייב. ובפי"א ה"ז: המגרד ראשי כלונסות וכו' משום מחתך.10ועיין בחידושים על הרמב"ם בשו"ת הר"מ ר' ליפסיאה, נ"ג ע"ב. ועיין במגיד משנה ובמרכבת המשנה שם. ואף כאן החיוב הוא משום ממחק, עיין מ"ש לעיל.
והקוצץ. וכ"ה בירושלמי. ובבבלי: המעבד כל שהוא, הצר בכלי צורה כל שהוא, ועיין מ"ש ע"ז להלן בדברי ר' שמעון. וקוצץ לא נזכר בברייתא שלנו שבבבלי. ובק"ע פירש: והקוצץ עצים, או מה שאינו צריך לכלי. ולכאורה נראה שהעיקר כפירוש הראשון. ואעפ"י שבקוצץ לעצים נתנו שיעור בכדי לבשל ביצה קלה (עיין בבלי ק"ג א'), אבל הרי "כל שהוא" כאן הוא לאו דווקא, עיין בתוספות ק"ג ב' ד"ה המעבד. ברם אם החיוב הוא משום מכה בפטיש, הרי כבר נגמרה המלאכה, ולמה יחלוק ר' שמעון להלן. אבל עיין מ"ש להלן ד"ה הצר, ובהע' 11.
ר' שמעון או' עד שיקדיח את כולו וכו'. וכ"ה בירושלמי (בשינוי סדר) ובבבלי הנ"ל. ובכי"ל בטעות: רשב"ג או' עד שיקדיח וכו'. ובכי"ע חסרות המלים "ר' שמעון או' ". ובגליון שם הושלמה המלה "אינו" (לפני "חייב"), כלומר, אינו חייב עד שיקדח וכו'.
ובפירוש הדברים נראה מרש"י שפירש שהכוונה עד שיקדח נקב מפולש, עיי"ש ד"ה הקודח. ולפי' הר"מ בפיה"מ (שאין הבדל בין נוקב וקודח) פירושו שיקדח כל מה שנתכוין לקדוח מתחילה בבת אחת, כמו בגירור וכדומה.
8. הצר צורה וכו'. בבבלי ע"ה ב': הצר צורה בכלי וכו' חייב משום מכה בפטיש. ובר"מ פ"י מה' שבת הט"ז: והצר בכלי צורה אפילו מקצת הצורה11ובמאירי ע"ה ב': "הצר בכלי צורה, ר"ל שנשלם הכלי, וזה עושה בו צורה לנאותו, הואיל ואין הכלי צריך לה כלל, הרי זה הכאה בפטיש, ולא סוף דבר בהשלמת הצורה, אלא אף בתחלתה, וכמו שאמרו במסכת זו (ק"ג ב') הצר צורה כל שהוא, שכל שהוא גמר מלאכה אין הגמר נעשה בפעם אחת לבד, שאף הכאה הוא מכה וחוזר ומכה". ברם בסוגיין לא נתבאר שהצר מקצת צורה חייב משום מכה בפטיש, ואפשר שחייב משום כותב, או משום צובע, ולפיכך פוטר ר' שמעון עד שיגמור את כולה. ומה שאמרו בבבלי (ע"ה ב') שהצר צורה בכלי חייב משום מכה בפטיש פירושו שעושה את הצורה בבת אחת כדעת היש מפרשים שהביא במאירי שם. ואדרבה מדבריהם שנדחקו לפרש שעשו את הצורה בבת אחת משמע שאם עשה מקצת צורה אינו חייב משום מכה בפטיש. אבל מדברי הגאונים (עיין אוה"ג, הפירושים, עמ' 35) והר"ח ברור שפירשו כפירוש הרמב"ם. ולפיכך אין לזוז מפירוש זה. וכו' הרי זה תולדת מכה בפטיש וחייב. ובירושלמי פ"ז ה"ב, י' ע"ג: הצר צורה, הראשון חייב משום כותב, והשני חייב משום צובע, חיסר בה אבר, ובא אחר וגמרה חייב משום מכה בפטיש. ועיין ר"מ פי"א הי"ז,12והר"מ חילק בין צר צורה בכלי ובין צר בכותל, כפי' בעל מרכבת המשנה שם. וביד איתן שם שציין למקור הר"מ.
9-10. עד שיעבד את כולו. וה"ה במפשיט את העור, עיין ירושלמי פסחים הנ"ל. אבל בכותב מודה ר' שמעון שחייב בתיבה אחת, אפילו רוצה לכתוב את כל הפסוק, וכן באורג מתחייב בשני חוטים, אפילו רוצה לגמור את כל האריג.13כמפורש בתו"כ חובה פ"א ה"ו, ט"ז ע"ב, ובבלי ק"ג ב', ועיי"ש בתוספות ד"ה תריץ. ועיין תו"כ אחרי פ"ז ה"ו, פ"ג ע"א, ומכילתא דרשב"י, עמ' 19. ובתוספות העזרה לתו"כ חובה הנ"ל (בהע' 13), ח' ע"ב, פירש שלא פטר ר"ש אלא בעוסק בגוף אחד, אבל בכתיבה, שהתיבות מחולקות, וכן באריג, שהחוטים נפרדים, כיוון שעשה מלאכה שכיוצא בה מתקיימת במקום אחר חייב, עיי"ש.
ובכולם חולק הת"ק ומחייב בכל שהוא, כמפורש בבבלי (חוץ מצובע שלא נזכר שם), אלא שכל שהוא לאו דווקא, עיין מ"ש לעיל, שו' 7, ד"ה והקוצץ.