42-43. כתב שני נקודין ובא אחר וגמרן ועשאן שתי אותות וכו'. בתוספות בכורים כתב: "ואתי כמ"ד בירושלמי (פי"ב ה"ד, י"ג ע"ד, גיטין פ"ב ה"ג, מ"ד ע"ב) דהא דאמר גבי גט וכתב ולא המטיף דיו ועשה אותיות ע"י נקודות, מ"מ אם עירב כשר, והוי כתב, ולכן גבי שבת נמי המערב חייב". ברם הפשט הפשוט בירושלמי הוא שהמחלוקת היא אם הטיף דיו בתכיפות עד שטיפות הדיו נתערבו ונעשו אותיות. ולחד מ"ד כשר, ודינו כאילו כתב, ואין כאן חק תוכות, וחד מ"ד סובר שהגט פסול מפני שהמטיף אינו ככותב אלא כחק תוכות, והאות נעשית מאליה ע"י עירוב הדיו שבנקודות, אבל אפשר שאף הוא יחייב בשבת, שאין בה חילוק בין חק תוכות וחק יריכות.42ברשב"א ק"ד ב' כתב: מהא דאמרינן הב"ע כגון שנטלו לגגו של חי"ת ועשאו שני זיינין שמעינן דבכהאי גוונא לא מיקרי חוק תוכות, שאינו אלא כמפריד בין שתי אותיות דבוקות וכו'. וכתב עליו הר"ן בספי"ב: ול"נ דאין מכאן ראייה, דלגבי שבת ליכא קפידא בין חק תוכות לחק יריכות, דכל היכא דהויא מלאכת מחשבת מיחייב, שהרי אפילו מוחק על מנת לכתוב חייב. וכבר כתב כן בס' קרית ספר (על הלכות ס"ת) למאירי ז' ע"ר: התם (בגמ' שהזכיר הרשב"א) מלאכת מחשבת אסרה תורה, ומאחר שנתכון לכך חייב. ועוד שהרי מלאכת שבת ממשכן למדנוה, ובמשכן היו מסמנים הקרשים באותיות בכל ענין וכו', אבל כל שאנו צריכים לכתיבה (כלומר, כגון גט) חק תוכות אינו כלום. וכן ברוקח סי' ר"פ: אע"ג דמשמע בפ' המביא גט תיניינא (כ' א') וכתב ולא חקק, מה שנדחקות בדפוס אינה כתיבה, דווקא לגבי גט, אבל ביום טוב אסור לסמן, דלא מיבעיא לר' יוסי דמחייב בפ' הבונה משום רושם, אלא (כ"ה בד' קרימונה, ובד' פאנו בטעות: ולא) לדברי הכל, לא גרע מקומוס וקנקנתום וכו'. ואפשר שאפילו כתב ע"י שפיכת דיו על הנייר, שאינו גט לכולי עלמא, (עיי"ש בירושלמי), חייב בשבת, שהרי מ"מ כחו הוא, עיין בבלי זבחים ס' א'. ושמא בשבת פטור לכולי עלמא, מפני שאין דרך כתיבה בכך.
אבל בנידון שלפנינו שהנקודה הושלמה לאות ע"י כתיבה בקולמוס אף בגט כשר. וכן כתב בב"י אה"ע סי' קכ"ה (והעיר עליו בשדה יהושע בגיטין במקומו) בשם הכל בו (לא מצאתי בכל בו סי' פ"ו ובארחות חיים ח"ב, עמ' 159): "אמנם מיו"ד וא"ו, וכיוצא בהן, לעשות מטיפה שנפלה אות שלימה אין בכך כלום וכשר, כי זה חק יריכות וכשר ע"כ".
43. כתב על הזוית מבפנים חייב וכו'. במשנתנו (פי"ב מ"ד ומ"ה): על שני כותלי זויות וכו' והן נהגין זה עם זה חייב וכו', ואין נהגין זה עם זה פטור. ופירשה התוספתא שאם כתב על הזוית בפנים הרי נהגות זו עם זו בסקירה אחת, אבל על הזוית מבחוץ אינן נהגות זו עם זו.