27. הזורק בכותל למעלה מעשרה טפחים וכו'. במשנתנו פי"א מ"ג: הזורק ארבע אמות בכותל למעלה מעשרה טפחים כזורק באויר. ופירשו בה בירושלמי במקומו ובבבלי (ז' ב', ק' א') שזרק דבילה שמנה ונדבקה לכותל למעלה מעשרה טפחים, והרי אין כאן מקום הנחה, ודינו כאויר, ואין רה"ר למעלה מעשרה טפחים. ואמרו שם בבבלי (הנ"ל): אמר רב יהודה אמר רב א"ר חייא זרק למעלה מעשרה והלכה ונחה בחור כל שהוא באנו למחלוקת ר' מאיר ורבנן, לר"מ דאמר חוקקין להשלים ("רואין בכוונת הלב כאילו חקוק הוא ויש בו ד' על ד' "), מיחייב, לרבנן דאמרי אין חוקקין להשלים לא מיחייב (כלומר, אלא עד שיהא בחור ד' על ד'). תניא נמי הכי זרק למעלה מעשרה והלכה ונחה בחור כל שהוא ר"מ מחייב, וחכמים פוטרין. ועיין גם בירושלמי בסוגיין.
וברשב"א ח' ע"א: "ותניא בתוספתא הזורק בכותל למעלה מעשרה טפחים והלכה וישבה לה בחור שהוא ד' על ד' חייב". והתוספתא שנתה כאן בשיטת החכמים הנ"ל.
וישבה לה בחור. וכ"ה בכי"ע, בכי"ל וברשב"א הנ"ל. ובד בטעות: בבור.
28. שאין מטלטלין מרשות לרשות. במשנתנו הנ"ל: הזורק ארבע אמות בארץ חייב. ובבעל המאור רפי"א: כל ד' אמות בר"ה גמרא גמירי לה (בבלי צ"ו ב'), וכולהו תולדות דרשות היחיד לרשות הרבים נינהו, לפי שד' אמות של אדם קונות לו, וכרשותו דמיין, וכשמוציא חוצה להן, בזורק או במעביר, כמוציא מרשות היחיד לר"ה דמי.21ועיין בבלי עירובין ל"ב סע"ב. ושיטה תמוהה מאד במאירי שם ל"ד רע"א סד"ה נתכון לשבות בר"ה. ועיי"ש בהערה, ותיקוני המו"ל לעיל שם אינם נכונים, עיי"ש. והוא, כנראה, הסבר הגאונים (עיין אוה"ג קידושין, התשובות, סוף עמ' 61). ונ"ל שכ"ה הפירוש בתוספתא כאן, והיא עונה על משנתנו הנ"ל, ומשלימה ומבארת אותה.