16-17. כשם שמפסיקין לקרית שמע וכו'. במשנתנו (פ"א מ"ב): לא ישב אדם לפני הספר סמוך למנחה עד שיתפלל. לא יכנס אדם למרחץ ולא לבורסקי ולא לאכול ולא לדין, ואם התחילו אין מפסיקים. מפסיקים לקרות ק"ש ואין מפסיקין לתפילה.22ועיין מ"ש הר"ח אלבק בהשלמות ותוספות למשנה סדר מועד, עמ' 405 ואילך. ושאלו בבבלי (י"א א'): הא תני ליה רישא אין מפסיקין ("ואם התחילו אין מפסיקין", כלומר, לתפילה). ותירצו: סיפא אתאן לדברי תורה, דתניא חברים שהיו עוסקים בתורה מפסיקין לק"ש, ואין מפסיקין לתפלה. ומן הבבלי (סוכה ל"ח א', ועיי"ש בר"ח), מוכח שמפסיקין לק"ש שבמשנתנו דבוק לרישא, כלומר, מפסיקין מן המלאכה ומן הסעודה לק"ש, ולפ"ז מה שאמרו כאן "סיפא אתאן לדברי תורה" הכוונה לסיפא דסיפא דווקא "ואין מפסיקין לתפלה". ומתקבלת סברת האחרונים שהבבלי דייק מיתורא של משנתנו שהכוונה אף לתלמוד תורה, וה"ה להפסקה מסעודה ומלאכה. ומסתימת לשון הירושלמי משמע שפירשו את כל המשנה במלאכה ובסעודה, כמו שהעיר ביפה עינים ט' רע"ב.23ואשר לקושיית הבבלי, עיין מ"ש בהגהות הרש"ש י"א א', ועיין במלא"ש פ"א סמ"ב. וכן פירשו רוב הראשונים את המלים "מפסיקין לק"ש", עיין מ"ש להלן סד"ה אבל, ועיין במלא"ש למשנתנו מ"ש בשם ר' יהונתן על הרי"ף.
אבל הר"מ בפיה"מ (פ"א מ"ב) ובפ"ב מה' ק"ש ה"ו פירש שכל הסיפא "מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפלה" מדברת בעוסק בתורה, אבל במלאכה ובסעודה אין מפסיקין לק"ש. והדברים מוסברים יפה ע"י בעל המאור בסוגיין שכתב: והוי יודע כי שני מיני הפסקות שנוים במשנתנו, זה מה ששנינו אין מפסיקין מאכילה לתפלה, לא שיעקור אותה לגמרי, אלא כגון שיש שהות ביום להתפלל לאחר אכילה, והכין אוקימנא במס' סוכה (ל"ח א') בשיש שהות ביום. ובסיפא דאתאן לדברי תורה שהחברים העוסקים בתורה מפסיקין לק"ש ואין מפסיקין לתפילה זו היא שאין מפסיקין כלל, ועוקרין את התפלה לגמרי וכו'. ועיין מה שהאריכו הראשונים והאחרונים בסוגייתנו ובסוכה ל"ח א' ובנושאי כלי הרי"ף והרא"ש שם.
ובשני הפירושים הנ"ל תלוי אף הפירוש בתוספתא כאן. לפי' הר"מ והרז"ה פירושו כשם שמפסיקין ומבטלין דברי תורה לקריית שמע כך מפסיקין לקריית מגילה וכו', כמפורש בבבלי מגילה ג' ב'. ועיין לעיל ברכות פ"ב ה"ו ומש"ש, ומ"ש בח"א עמ' 16 שו' 13. ולפירוש שאר הראשונים במשנתנו הכוונה כאן שמפסיקין ממלאכה לקריית המגילה וכו', ואעפ"י שיש שהות לקרייה, עיי"ש טעמים שונים. ועיין מגן אברהם או"ח סי' תרצ"ב ס"ק ז' (וציין לו במ"ש במקומו).
17. ולקריית ההלל. כמה מן הראשונים סוברים שהלל של י"ח ימים הוא מדאורייתא, ומוכיחים כן מן הסוגיא בבבלי תענית כ"ח ב'. וכן פסק בה"ג (הקדמה, ג' ע"ב; ד"ב, עמ' 14); רבינו בחיי (הביאו הראב"ע ביסוד מורא שער ו'): ר' דניאל הבבלי (מעשה נסים להר"א בן הר"מ סי' א); ס' יריאים השלם סי' רס"ב: הרמב"ן בהשגות לס' המצות שרש א' (עיי"ש מה שיישב את הסוגיא בברכות י"ד א'), הסמ"ק (סי' קמ"ו) ועוד, עיין מה שהאריך בזה הרי"פ פערלא בספר המצוות לרס"ג ח"א, רנ"ד ע"ג ואילך. ואפילו לשיטת הסוברים שהלל דרבנן (הר"מ פ"ג מה' חנוכה ה"ו. ועיין בהשגות שם) פרסומי ניסא עדיף, עיין בבלי ברכות י"ד א' הנ"ל.
ולתקיעת שופר. מפסיק מת"ת לשיטת הר"מ, ומסעודה, לשיטת שאר הראשונים.
ולנטילת לולב. עיין בבלי סוכה ל"ח א'. ובירושלמי פ"א ה"ב, ג' ע"ב (ובמקבילה בברכות פ"א): ולא מודי ר' שמעון בן יוחי שמפסיקין לעשות סוכה ולעשות לולב.