3. סרטיה ופלטיה גדולה. כלומר דרך (σρτάτα) ורחבה (πλατεῖα) גדולה. וכ"ה בבבלי ו' א', ו' ב', וכ"ה (פלטיא גדולה) בבבלי שם ה' סע"ב, לפי בה"ג ד"ב, עמ' 80. אבל בד, בכי"ע ובכי"ל ובירושלמי חסרה המלה "גדולה", וכן נכון שפלטיא בלבד פירושה רחוב רחב [תיקונים והשלמות: לא פסלתי את הביטוי ״פלטיה גדולה״ כבלתי נכון, אלא הכרעתי כאן כגירסת כל נוסחאות התוספתא (חוץ מכ״י ווינה) והירושלמי, והיא פלטיה גדולה היא פלטיה. וכן כוונתי בכמה מקומות בהכרעה בין הגירסאות, עיין מ״ש להלן ח״ד, עמ׳ 746, שו' 88—89.]. ואעפ"י שבתוספתא ובירושלמי לא נתבאר רוחב הדרך, נראה שסמכו על משנת ב"ב פ"ו מ"ז שדרך הרבים שש עשרה אמה, כמו שאמרו בבבלי כאן צ"ט א'. והגאונים5בה"ג ד"ב, עמ' 131, תשה"ג חמדה גנוזה סי' ע', שערי תשובה סי' ר"ט, ס' העתים, עמ' 306, אוה"ג, עמ' 1. והראשונים הצריכו שיהו ששים רבוא בוקעים בה,6בס' העתים, עמ' 310 (והוא בה"ג ד"ב, עמ' 131, כמו שהעיד בהעדה ע' שם): והכי אמרי משמיה דרב יהודה אלוף דמנהר פקוד, דבצרה ביממא רשות הרבים, ובלילה דאיכא חראסי (כלומר, חרסים) כרמלית היא. רשות הרבים דוכתא דדשין ליה שית מאה אלפין גברא ביומא, כדגלי מדבר. וכן מספר יעקב אוברמייער לפי תומו (דיא לאנדשאפט באבילוניען, עמ' 84) שבקר בסביבת בצרה בשנת 1877 למספרם, ומצא שכל התל וסביבותיו הקרובות היו זרועות שברי כלי זכוכית וכלי חרס (המקום היה מרכז של מסחר כדי יין, עיי"ש, עמ' 82). ולעיל שם בס' העתים, עמ' 306: ואיזו היא רשות הרבים גמורה הי' לו מקום שיש בו ס' רבוא בני אדם שאין להם לא חומה ולא דלתות, ונכנסין ויוצאין בלילה כמו ביום, כדגלי המדבר, זו רה"ר גמורה וכו'. ומלשונו מוכח שאפילו אם אין להם לא חומה ולא דלתות אינה רשות הרבים אלא אם כן נכנסים ויוצאים ס' רבוא בלילה וביום. ובבצרה הנ"ל היו מוציאים מסביב לעיר את שברי כדי היין שלהם, ואי אפשר היה לרבים להכנס לשם בחושך הלילה מחמת החשש שלא ינזקו בחרסים, ולפיכך אינה רשות הרבים בלילה (ואינו עניין לשברי כלי זכוכית שבירושלמי פ"א ה"א, ב' סע"ד, ולהיזמי והיגי שבבבלי ז' א'. ושם צריך שיהיו גבוהים ג' טפחים, ואף ביום כרמלית היא), משום שאין דשים בה ס' רבוא בלילה. אבל בזה חולק בה"ג על דברי הגאון שהובא בס' העתים, עמ' 306 הנ"ל, ומדברי הגאון משמע שאם אינם יכולים להכנס בלילה, אף ביום היא כרמלית. ועיין מ"ש במאירי ו' א' בשם גדולי המגיהים (הראב"ד). ובכתוב שם (הסגלה של רמ"ז חסידה חל"ד, עמ' ב'): כדאמרינן בירושלים וכו', נעולות דלתותיה מועיל לה להוציאה מתורת רשות הרבים. [תיקונים והשלמות: שאלני פרופ' יחזקאל קוטשר (בעל פה) מיד אחרי הופעת הספר, למה לא פירשתי ״חראסי״ שומרים,1במדרש תנאים, סוף עמ׳ 42: במגלת חריסים וכו'. והעיר הרד״צ הופמן במקומו (הע' ט'): "אולי הוא מלשון ערבית حرس שמר, וחריסים כמו שומרים, או צופים". והשערה רחוקה היא. והשיבותי לו שלא השגחתי בפירוש זה,2פירוש זה לבה"ג ידוע לי מתשה"ג אסף, הוצ' מק"נ, ירושלים תש"ב, עמ' 39. משום שלא נתקבל על דעתי. מדברי הגאון מוכח שאלמלי ה״חראסי״ היתה בצרה רשות הרבים אף בלילה, ואף שבלילה בוודאי אין שש מאות אלף רגלי מצויים ברחובות עיר זו, מ״מ הואיל וביום מצויים שם ששים ריבוא (משום שהרבה אנשים היו באים מחוץ לעיר), הרי לא איכפת לנו אם בלילה, בשעה שבני אדם ישנים, הרחובות ריקים, משום שאין צורך בס׳ רבוא בכל רגע, כדי לעשות את הרחוב רשות. הרבים גמורה. ומכאן שהחראסי הפכו את העיר לכרמלית, לא משום שלא היו בלילה ששים רבוא, אלא משום שנעשה מעשה במחיצות העיר. ולפיכך קבלתי את פירושו של ר״ע הילדיסהיימר3במפתח להלכות גדולות, עמ' 151. שתירגם חרסאי4כ"ה הגירסא בהוצאה שלו, עמ' 131. שברי כלי חרם. ושברי כלי חרס מסביב העיר מונעים בלילה את דריסת הרגל, ונעשים כעין מחיצה ממשית, והופכים את העיר לכרמלית.
והנה בה״ג סוף ה׳ עירובין, ד״ו כ״ז ע״ד: ובלילא דאיכא חראסי וכו', וכן מעתיק בס׳ העתים שהבאנו שם. אבל בה״ג ד״ב, עמ׳ 131: בליליא דאית להון חרסאי כרמלית היא. ומן הלשון ״דאית להון״ בוודאי משמע שאין הכוונה לשברי כלי חרס. ונראה שצדקו המפרשים שפירשו ״חראסי״ שומרים, והיינו שיש להם לבני העיר שומרים, שאינם מניחים לאנשים להכנם לעיר בלילה, והואיל ואי אפשר שיכנסו בלילה אנשים מן החוץ, הרי משחשיכה עושים השומרים את העיר לכרמלית, מה שאין השינה בלילה שאינה מעלה ואינה מורידה.
ולפירוש זה אין פסק בה״ג סותר את דברי הגאון שהביא בס׳ העתים, עמ׳ 306, ושמירת השומרים מתחדשת בכל לילה, וביום אינה קיימת, ולפיכך אינה מבטלת את רשות הרבים ביום, מה שאין כן דלתות פתוחות שהן קיימות גם ביום, אלא שאינן נועלין אותן ביום, הן מבטלות את רשות הרבים לגמרי לדעת הגאון. ולפ״ז כל מה שכתבתי בח״ג, עמ׳ 2, הע׳ 6, בטל ומבוטל.] אבל כמה מן הפוסקים חולקים עליהם, עיין בבאר הגולה לאו"ח סי' שמ"ה ס"ק ט'.7ועיין מ"ש הרמ"מ כשר במילואים לתו"ש חט"ו, יתרו עמ' קס"ד ואילך. ועיין מ"ש הרמ"ל זק"ש בהפרדס שנה כ"ז סי' ל"ב, והרמ"מ כשר בתו"ש הנ"ל, עמ' 176, בגירסת כי"ר בבבלי ו' ב', והראבי"ה ח"א סי' ד"א, עמ' 276, והמאירי בשבת שם,. ועיין בס' עבודת הקודש להרשב"א ריש שער ג', וציין לו בח"ד כאן. ועיין בתוספ' רי"ד פסחים ס"ט א' וסוכה מ' א', ומשמע מדבריו שמחוץ לעיר אין צורך בששים רבוא, עיין מ"ש הר"י שור בהערותיו לס' העתים, עמ' 311, והרמ"מ כשר הנ"ל (לעיל הע' 7), עמ' 171.
ובירושלמי הוסיפו כאן: ומדבר, וכן בברייתא שבבבלי כאן ו' ב'. ועיין ר"מ רפי"ד מה' שבת, בכ"מ שם ובשו"ת ברכת אברהם לר"א בן הר"מ סי' ט"ו.8השואל מביא בשם הר"מ: מדברות ויעדים ושדות. וכ"ה בר"מ כ"י ענעלאו 92 ובר"מ כ"י על קלף שבביה"מ כאן (אלא ששם נשתבש ועיירות, במקום "ויערות", ושיבוש זה אף בר"מ בד' חדשים), וכן מעתיק גם רבינו ירוחם אדם ני"ב רח"ד בשם הר"מ. ובכ"י ענעלאו 394: מדברות ויערים ושווקים ושדות. ובכ"י הנ"ל 501: מדברות ויערים ושדות ושוקים. ובמעשה רוקח בשם נוסח כ"י: מדברו' ושדות וכרמים ויערות. והוא ציין שם לר' ירוחם הנ"ל. ור' אברהם בסוף סי' ט"ו השיב: טעות בספרים שלכם, שכך נוסח החיבור, מדברות ויעדים ושווקים ודרכים המפולשים להם. וכ"ה בדפוסים שלפנינו.
3-4. ומבואות המפולשין. לפי פשוטו פירושו שהם מפולשים משני ראשיהם (לאורכם) לסרטיא ופלטיא, ומשמשים המשך של הסרטיא ופלטיא, ואעפ"י שאין במבואות רוחב ט"ז אמה, כתוספות כאן ז' א', ד"ה אבל, ועירובין ו' ב', ד"ה וכי, הרשב"א בעבוה"ק ריש ש"ג הנ"ל, ועיין מאירי כאן ו' א'. וכן בפירוש הר"מ למס' שבת:9ירחון סיני, טבת-שבט, ת"ש, עמ' קי"ג. ודרך הרבים י"ו אמה, ואם היה מקום שאין ברחבו י"ו אמה, והיה מפולש לרש' הרבים שיש ברחבה י"ו אמה, הרי היא רש' הרבים. ועיין בפיה"מ בריש מכילתין. אבל מלשונו בחבורו רפי"ד מה' שבת, משמע שחזר בו.10ועיין מ"ש באור שמח פ"ז מה' כלאים ה"ה. ועיין בשו"ע או"ח סי' שמ"ה ס"ק ח'-ט ובמפרשים שם. וכן סובר רש"י ו' א' ד"ה ומבואו' ועוד שאף מבואות המפולשין אינן רשות הרבים בפחות מט"ז אמות רוחב. ועיין בשאילתות ס' מ"ט הנ"ל.