16. הכל חייבין בתקיעת שופר וכו'. בכי"ע מתחיל בברייתא זו פרק ד', וה"ו וה"ז שלפנינו היא בפ"ג שם לפני ההלכה שלנו. וכל הברייתא בשינויים בבבלי כ"ט א', ותחילת הברייתא בערכין ג' ב'. וכס"ז לעיל ברכות פ"ה הי"ד ואילך, מגילה פ"ב ח"ז, מנחות פ"י הי"ג והי"ז. ועיין מ"ש להלן.
16-17. גרים ועבדים משוחררין. עיין מ"ש על כל העניין לעיל ח"א, עמ' 82 ואילך, ולהלן מגילה פ"ב, שו' 18 ואילך.
17. חללים. בבבלי ובכי"ע ליתא. אבל ישנו בד, בכי"ל ובכל המקבילות שמנינו לעיל. וכן בה"ג ד"ב, עמ' 147: תנו רבנן הכל חייבין בתקיעת שופר, כהנים לויים וישראלים חללים גרים ועבדים משוחררים וכו', והעתיק ע"פ התוספתא, כפי שנראה להלן. אבל בהלכות פסוקות הוצ' ר"ס ששון, עמ' י"ט, ובה"ג ד"ו שם ה' ר"ה, ל"ז ע"ג, וכן להלן בד"ב, עמ' 148, ובשאילתא כ"י (בתרביץ ש"י, עמ' 303) העתיקו ע"פ הבבלי, ואין שם חללים.
נתינים ממזרין. ליתא בבבלי, אבל ישנו במקבילות ובה"ג, עמ' 147 הנ"ל.
חרש שוטה וקטן. וכ"ה בד, וליתא בכי"ע, בכי"ל, בה"ג, במקבילות ובבבלי הנ"ל, וט"ס ברורה היא, כמפורש להלן שקטנים פטורין. וכל עצם ברייתא זו נסמך למשנתנו ספ"ג: חרש שוטה וקטן אין מוציאין את הרבים ידי חובתן. זה הכלל כל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא את הרבים ידי חובתן.
17-18. סריס אדם וסריס חמה פצוע דכא וכרות שפכה. וכ"ה במקבילות הנ"ל. ובבבלי ליתא. ובה"ג ד"ב הנ"ל: ממזרים ונתינים (כגי' התוספתא לעיל) שתוקים ואסופים וכו', והוציא את הסריסים וכו', והכניס במקומם שתוקי ואסופי, כלומר, מנה בברייתא זו את כל עשרת היוחסין שבמשנת קידושין רפ"ד.
18-19. טומטום ואנדרוגינוס חייבין ואין מוציאי' את הרבים ידי חובתן. בבבלי ליתא, אלא שהברייתא נסמכה למשנתנו הנ"ל, ל"זה הכלל וכו'", ומלמדת שאעפ"י שהם חייבים אינם מוציאים את הרבים ידי חובתן, והוא הדין שאף את היחידים אינם מוציאים, כמפורש להלן, ועיין במלא"ש ספ"ג.
19-20. אנדרוגינוס מוציא את מינו ואין מוציא את שאינו מינו. וכ"ה בבבלי כ"ט א' ובמקבילות בברכות ובמגילה הנ"ל. והברייתא שלנו סוברת שאנדרוגינוס הוא או איש, או אשה, או שהיא כר' יוסי בתוספתא בכורים פ"ב ה"ז, הסובר שאנדרוגינוס אינו לא איש ולא אשה, אלא בריה בפני עצמו, כשיטת הרמ"ה, הרמב"ן והרא"ה, או שר' יוסי מסתפק אם הוא איש, אשה, או בריה בפני עצמה, כשיטת הר"ש, עיין מ"ש לעיל ח"ב, סוף עמ' 845 ואילך. ועיין ר"מ פ"ב מה' שופר ה"ב, בהשגות, במגיד משנה שם, ובראשונים בסוגיין. ועיין מ"ש בס' יום תרועה כ"ט א' ד"ה טומטום ואנדרוגינוס. [תיקונים והשלמות: נשמט הציון לירושלמי ביצה פ״א ה״ג, ס׳ ע״ב, עיי״ש היטב בירושלמי. ועיין גם בבלי חולין פ״ה א׳, ומ״ש לעיל, עמ׳ 922, שו' 18 (ושם צויין לתוספתא כאן, אבל כאן שכחתי לציין לשם).]
20-21. טומטום אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו. וכ"ה בבבלי ובמקבילות הנ"ל, משום שלאו כל הטומטומים שוים, ויש מהם שהוא איש, ויש מהן שהיא אשה. או שהיא כר' יוסי הנ"ל, שאמר בפירוש: אבל טומטום אינו כן, אלא ספק איש או ספק אשה, ולפיכך אינו מוציא אפילו את מינו, שמא התוקע נקיבה והשומע זכר.
21-22. מי שחציו עבד וחציו בן חורין אינו מוציא לא את מינו ולא את שאינו מינו. וכ"ה בד, בכי"ל, במקבילות ובבבלי הנ"ל. ובכי"ע נשמטה בבא זו כאן ולהלן מגילה פ"ב הנ"ל, ובכי"ו נשמטה במגילה, אבל ישנה גם בברכות בכל הנוסחאות לרבות גם כי"ע, והשמטה ע"י הדומות היא. ועיין מ"ש להלן במגילה במקומו. ושאלו להלן בבבלי שם: לעצמו נמי, לא אתי צד עבדות דידיה ומפיק צד חירות דידיה? אלא א"ר נחמן אף לעצמו אינו מוציא. תניא נמי הכי מי שחציו עבד וחציו בן חורין אף לעצמו אינו מוציא. וכן ניסחו בברייתא זו בשאילתות, בה' פסוקות ובה"ג הנ"ל. ועיין מ"ש להלן מגילה פ"ב, שו' 23. ולעצם העניין עיין בפר"ח או"ח סי' תקפ"ט ס"ק ה' ובטורי אבן בסוגיין.
22. נשים ועבדים וקטנים פטורין ואין מוציאין את הרבים ידי חובתן. בניגוד לברה"מ ומגילה כאן ברור שכולם פטורין, ולפיכך אין מוציאין וכו'. ואיידי דתני בטומטום ואנדרוגינוס חייבין ואין מוציאין וכו' נקט כאן פטורין ואין מוציאין. ועיין מ"ש לעיל ח"א, עמ' 83, שו' 34.