60. פקדונות בזכרונות וכו'. ל"ב ב', עיי"ש.
62. זכרון שיש עמו תרועה וכו'. בבלי הנ"ל.
64. אלא עם הזכרונות בלבד. פירש"י: תרועה לאו לשון שופרות הוא עד דמזכיר שופר בהדיא. ובריטב"א שם גרס בדברי ר' יהודה: אינו אומרה כל עיקר. וכנראה שטעמו הוא מפני "שזה מעכב לזה", עיי"ש להלן בריטב"א ד"ה ויש לקיים.
64-65. תרועה שאין עמה זכרון כגון יום תרועה וכו'. בבבלי ל"ב ב': תרועה שאין עמה לא כלום, כגון יום תרועה וכו'. ובכי"ע ובכי"ל: תרועה שאין עמה שופר וכו'.
66. לא היה אומרן עמהן. שהרי לר' יהודה תרועה גרידא לאו לשון שופר הוא, כלעיל, שו' 64, ד"ה אלא.
66-67. מלכות שיש עמה שופר, כגון בחצוצרות וקול שופר וגו' אומרה עם המלכיות ועם השופרות וכו'. בבבלי ל"ב ב': מלכות שיש עמה תרועה, כגון ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו אומרה עם המלכיות וכו'. אבל בר"ח שם: כגון ותרועת מלך בו, בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' אומר עם המלכיות וכו'. וכ"ה גם במשיב נפש למאירי, סוף עמ' 379, ובכי"י הבבלי, עיין דק"ס, עמ' 95, הערה ט'. ולפי גירסא זו נזכר שם בפירוש פסוק שמפורש בו "וקול שופר", עיין להלן.
68. לא היה אומרה אלא עם השופרות בלבד. וכ"ה בד ובכי"ל. ובכי"ע: אומרה עם המלכיות בלבד. וכ"ה בבבלי הנ"ל, עיי"ש מ"ש לעיל בסמוך בגירסת הבבלי. וגירסא זו אפשר לפרשה, שלר' יהודה הואיל והקדים הכתוב "בחצוצרות וקול שופר" הכוונה שהעיקר הן החצוצרות והשופר הוא טפל, ואין מדברים כאן בשופר של ר"ה (עיין בראשונים בסוגיין), ולפיכך אין כאן אלא מלכיות. ולפי הגירסא בבבלי בהוצאות שלנו שלא הוזכר שם אלא הפסוק "ותרועת מלך בו", הרי בוודאי שר' יהודה לשיטתו שתרועה בלי שופר אינו לשון שופרות, כלעיל, שו' 64, ד"ה אלא. אבל הגירסא שלנו קשה, ולמה לא תעלה לו משום מלכיות.
68-69. מלכות שאין עמהן שופר כגון זמרו לאלהים זמרו וגו'. בד וכי"ע באה כאן הברייתא שלהלן: שמע ישראל וכו', ואח"כ ברייתא זו, ובכי"ל נשמטה לגמרי הבבא שלנו. והמלים "מלכות שאין עמהן שופר כגון" חסרות בכי"ע, אבל גם בד: מלכות שאין עמה שופר כגון זמרו וכו'. והיא בוודאי גירסא משובשת, שהרי גם ר' יהודה מודה שמונין את המלכיות שבתהלים פכ"ד, אעפ"י שאין בהן שופר. ושמא צ"ל: אלהות (במקום "מלכות") שאין עמה (כגי' ד) שופר, כגון זמרו וכו', ולדברי ר' יוסה נמנית כמלכות, ולדברי ר' יהודה אינה נמנית כלל. ועיין ירושלמי פ"ד ה"ז, נ"ט ע"ג,57ויש שם ט"ס, וצ"ל שם בשלש הבבות בראשונה "דברי ר' יוסי", ואח"כ "ר' יהודה אומר" וכו'. ורק בבברייתא האמצעית שם נשתמר הסדר הנכון. ובבלי ל"ב ב'.
71-72. שמע ישראל וגו' וידעת היום והשבות וכו'. בבלי ל"ב ב', ואף כאן התנאים לשיטתם אם אלקות עולה לשם מלכות, עיין מ"ש לעיל בסמוך.
73-76. שאו שערים ראשיכם וגו' מי זה מלך הכבוד וגו', שאו שערים ראשיכם מי הוא זה מלך ה' צבאות וגו', ר' יוסה אומ' אומרן כל אחד ואחד בפני עצמו. ר' יהודה אומ' אומרן כולן כאחד. ברייתא זו בשיטת ר' יהודה חולקת בין על הירושלמי ובין על הבבלי. וכבר העיר ע"ז בראבי"ה ח"ב סי' תקל"ו, עמ' 223: וקיימא לן כר' יוסי שאמר שאו שערים וגו', ראשונה שתים שניה שלש, ור' יהודה פליג עליה, ולית הלכתא כר' יהודה. ובתוספתא פליג אגמרא דידן, דחשיב להו בתרי ורבי (צ"ל: לרבי) יוסי, ורבי יהודה כחד וכו'. אי נמי שמא סמכו הראשונים אדרבי יהודה דחשיב להו כחד, ומשם למדו לעשות נמי שני הפסוקים דשאו ושאו חד (כלומר, ולפיכך הוסיפו עוד פסוקים של מלכיות).