14-15. כיצד לשכר בתים המשכיר בית לחבירו לשנה שכר הימנו שנים עשר חדש וכו'. וכ"ה בד ובכי"ל (בכי"ל: ממנו). ובכי"ע: מונה שנים עשר וכו'. וכ"ה בבבלי ז' ב'.2ועיין גם להלן, שו' 34–35, ד"ה כיצד לנדרי'. ולהלן נעתיק את נוסח הירושלמי, וכנראה שלא היתה לפניו ברייתא זו. ובמשנת ב"מ פ"ח מ"ח: המשכיר בית לחבירו לשנה נתעברה השנה נתעברה לשוכר. וסתמה המשנה ולא בארה אם אמר לשנה, או לשנה זו, וכבר נחלקו בה הראשונים, עיין חו"מ סי' שי"ב ס"ק ט"ו, בסמ"ע ובש"ך שם, בתיו"ט ובמלא"ש למשנתנו שם. ועיין מ"ש להלן. ולכל הפירושים אין שום ראיה ממשנתנו שם לר"ה של שכירות בתים לא לכאן ולא לכאן. ועיין בריטב"א ז' ב' ד"ה ה"ג.
15-17. אם אמ' לשנה זו אפי' לא שכר ממנו אלא באחד באדר אין לו אלא עד אחד בניסן. וכע"ז בבבלי הנ"ל. ובירושלמי ה"א, נ"ו ע"ד: אמר ר' יונה והוא שאמר שנה זו, אבל אם אמר שנה אחת נותן מעת לעת. ופירשו בבבלי שם שדווקא ששכר ממנו לכל הפחות באחד באדר שעדיין יש לו שלשים יום בשנה, אבל בפחות מכאן אין אדם טורח לשכור בית לפחות מחודש. ופירש"י: ודר בה שנה שלימה. ושוב אמרו שם: ואימא תשרי ? סתם כי אגר איניש ביתא לכולהו ימות הגשמים אגר. ותנא קמא דברייתא (כלומר, של התוספתא כאן בה"א שלא שנה שכירות בתים) ותנא דידן (כלומר, של משנתנו) בניסן נמי מישכח שכיח קיטרי. ופירש"י: קיטרי עבים מתקשרין וגשמים יורדין והוי כימות הגשמים. ובר"ח: בניסן נמי שכיחי קיטרי, ולא אגר לתלתין יומין ותו לא. ובגליון שם: "נראה מזה דמפרש כפי' הרשב"א ז"ל בחידושיו כאן, ועיין היטב בש"ך וכו' בח"מ סי' שי"ב [ס"ק ט"ו] ודו"ק". ברם לא הבינותי כלל כיצד משמע מדבריו שמפרש כפי' הרשב"א, ובר"ח אפשר לפרש, כיוון דבניסן נמי שכיחי קיטרי הרי הוא מכוין גם לניסן, וממילא שכר לכל ימות החמה, עד תשרי, וכמו שרצו לומר מתחילה: ואימא תשרי.
והנה הרשב"א כאן בחידושיו ז' ב' פירש שלדעת הת"ק של הברייתא והתנא של משנתנו, אפילו אמר לשנה זו שכר לי"ב חדש, וסיים: וקיי"ל כוותייהו. וכ"ה דעת הריטב"א כאן, ואח"כ כתב: ולפי זה אפשר היה לומר דבין לתנא דידן ובין לת"ק דברייתא תשרי ר"ה לשכירות בתים וכו', אבל אינו מחוור. ובחי' הר"ן שם ד"ה ותנא דידן הביא את דברי הרשב"א כפי שהם לפנינו, וכתב: ותמהני למה וכו', הדרינן ללשון בני אדם דר"ה שלהן תשרי. וכן האריך בזה בחי' הרשב"ץ לסוגיין, ואף הוא הסיק שלת"ק כאן ולתנא של משנתנו תשרי ר"ה לשכירות בתים. ובס' יד דוד העיר שהרשב"א בעצמו בחידושיו לנדרים ס"ג א' כתב לעניין שכירות בתים: דאי אמר ליה השנה או שנה [זו]3כן העתיק בשמו בשטמ"ק נדרים שם, וכן העתיקו משמו בריטב"א ובר"ן שם, ובמגיד משנה פ"ז מה' שכירות ה"ב. אין לו אלא עד ר"ה. וכאן פסק ששכר לי"ב חדש. ובמאירי, עמ' 22, פסק כיש אומרים, ועיי"ש בהערות הר"א סופר. ועיין עכשיו בחי' הרשב"א, הוצ' ר"ז דימיטרובסקי, עמ' 38, הערה 459. ועיין ירושלמי נדרים פ"ח ה"ז, מ"א ע"א (ורמזו שם לתוספתא ב"מ פ"ח הל"א), ואף משם אין ראיה ברורה לא לכאן ולא לכאן, ועיין לעיל שם בירושלמי, ונביאו להלן.
ולשיטת התוספתא והבבלי ברור שהברייתא שלפנינו היא דווקא כיש אומרים, כלומר, ר' נתן ור' יצחק שבמכילתא, והת"ק כאן, וכן התנא של משנתנו, חולקים. אבל בירושלמי פ"א ה"א, נ"ו רע"ד, שנו סתם: הוסיפו עליהן שכר בתים ותרומת שקלים (כעין מכילתא דרשב"י, עמ' 9), ושם לא נחתו כלל לדיוקים למה דלגו עליהן במשנתנו. וכבר העירו החכמים הנ"ל (לעיל שו' 1 ד"ה ניסן) על דברי יוסיפוס בקדמוניות ס"א פ"ג סי' ג' [81] שבענייני מקח וממכר (πράσεις καὶ ώνάς) היה תשרי ראש השנה.